הקשר התיאטרלי של הודג'ס

בגלל מחסור בהיסטוריה מקומית מנסים האמריקאים מדי פעם לשאול קצת היסטוריה מאירופה, וכמובן מאנגליה.

ידועה האגדה האורבנית על גשר לונדון שהאמריקאים קנו כי חשבו שמדובר בגשר הנפתח של הטאוור.

מתישהו בשנות ה-70 החליטה עיריית דטרויט לבנות על הנהר את תיאטרון הגלוב המפורסם של שייקספיר.

בגלל משבר בתעשיית הרכב, התוכנית נגנזה ב-1982.

בשנת 2007 נערכה בוושינגטון תערוכה בשם לבנות מחדש את הגלוב. חמישה אדריכלים נתבקשו להציע איך בדיוק היו נראים (או כדאי שהיו נראים) התיאטראות בימיו של שייקספיר.

כשזה קרה מלאו כבר עשר שנים להקמתו של הגלוב החדש, שעומד כאטרקציה תיירותית בלונדון.

אגב, היוזמה להקמת הגלוב בלונדון הייתה אף היא של אמריקאי.

האם באמת כך נראה הגלוב בימיו של שייקספיר?

אחת לכמה זמן אני מתעקש לעסוק במה שנקרא "ההיסטוריה החזותית" (הקדשתי לזה כמה רשומות בעבר), מתוך הנחה שיש תחומים רבים שאין לנו מהם עדויות מצוירות אותנטיות.

למרות שיש עדויות שגם מלכים ביקרו בתיאטרון במאות ה-16 וה-17, עולם התיאטרון באנגליה, גם בימיו של שייקספיר, היה שייך פחות או יותר לעולם האפור של הגנבים והזונות, והעדות המוכרת לכך היא שהתיאטרון, כולל שייקספיר עצמו, לא הורשו לפעול בתוך גבולות הסיטי אוף לונדון, ולכן כמעט שלא טרחו לצייר בתקופה ההיא ציורים שעל פיהם נוכל לדעת היום איך באמת נראו התיאטראות והשחקנים.

וכאן אני עובר מיד לגיבור הרשומה הזאת ששמו סיריל וולטר הודג'ס.

הודג'ס היה מאייר וסופר אנגלי, שהתרכז בעיקר בנושאים היסטוריים, ופרסומו הרב (שכמו שתבינו הגיע עד דטרויט) היה בידע הרב שלו בתחומי תיאטרון, ובעיקר בתיאטרון בימיו של שייקספיר.

וכאן אני רוצה להגיד משהו על התחום הזה של מחקר היסטורי באיור: רוב המאיירים שמנסים להראות לנו איך נראה העולם בעבר הרחוק, וכוונתי א – לימים שלפני הצילום וב – לנושאים שלהם אין כמעט תיעוד בציור – המאיירים האלה נחשבים יותר ל"חוקרים" או ל"היסטוריונים" ופחות ל"אמנים". כלומר היכולת היצירתית/אמנותית שלהם לא הביאה אותם לחזית האיור. הודג'ס היה אחד הבודדים מבין "המאיירים ההיסטורים" שזכו להערכה גם בגלל יכולת האיור ולא רק בגלל המחקרים שלו. ולדעתי ההערכה מוצדקת.

מתוך המאיירים הרבים שזכו במדליית גרינאווי לאיור ספרי ילדים בבריטניה, רק שתי מדליות ניתנו למאיירים של ספרי עיון, ואחת מהן ניתנה להודג'ס בשנת 1964 על הספר הזה:

הודג'ס נולד בשנת 1909 בעיירה בקנהאם במחוז קנט. אביו, שהיה דמות מובילה בפרסום, שלח את וולטר ללמוד בקולג' של דאליץ', שוולטר כינה אותו "בית סוהר נוראי". משם עבר ללמוד בקולג' גולדסמית ושם הוכשר כמאייר.

הוא שיתף פעולה עם סופרים רבים. הנה כמה מהספרים שאייר:

אבל הפרסום שלו כידען עצום בהיסטוריה החזותית הגיע בזכות הספרים שגם כתב וגם אייר:

לא מפתיע שהכישרון של הודג'ס מורגש מאוד באיורים של המבנים, הספינות ואפילו התלבושות, ופחות בדמויות, בפרצופים ובהבעות.

האם העובדה שהפרצופים וההבעות באיורים שלו הם "גנריים" נובעת מחוסר עניין שלו בהם או חוסר כישרון, או שבמתכוון הוא מצייר אותם כך, כדי שהדגש יהיה על הלבוש ועל ההיבט ההיסטורי? לזה אין לי תשובה חד משמעית.

אבל כמעט כל במאי שמתכוון לעבוד על סרט היסטורי על מסעו של קולומבוס או על תקופת שייקספיר ילמד היטב את האיורים של הודג'ס.

לכן ברור למה החברים שם באוניברסיטה של דטרויט פנו להודג'ס שיבוא לעזור להם בבניית הגלוב.

ולמרות שלא בדקתי, אני בטוח שגם סם ואנאמייקר האמריקאי, שיזם את בניית הגלוב בלונדון, היה בקשר עם הודג'ס.

האיור הבא נעשה על ידי הודג'ס בשנת 1965 ומתאר בפרטים את המבנה של הגלוב.

יתכן שחלק מה"ידע" העצום שיש כאן הוא בכלל פרי דמיונו של הודג'ס.

כמו כל מאייר אינטליגנטי היה להודג'ס משהו להגיד על "ספרות ילדים". הנה כמה מילים שלו:

זו אמת פחות או יותר אוניברסלית, שכל מי שעניינם בספרים לילדים מכירים בה – שאסור להנמיך את השפה כשכותבים לילדים. אבל האם ההפך גם נכון – שלא כדאי לכתוב מעל הרמה שלהם? בוודאי שלא. אלה שהיום נקראים סופרי ילדים (והמאיירים שלהם) הם מבוגרים, מועסקים כמבוגרים במקצועות יצירתיים ומלאי דמיון, שדורשים רמת מיומנות גבוהה. ודמיונם של הילדים מספיק קרוב לזה של המבוגרים כדי לאפשר קריאה אינטליגנטית. הרבה מהספרים שקסמו לי ולחברים שלי כשהייתי צעיר לא נכתבו במיוחד כ"ספרי ילדים". ולכן היום, למרות שאני כותב בעיקר לילדים, אני לא ממש טורח להתאים את הספרים לילדים בגיל מסוים. אני אוהב להתאים אותם גם לעצמי. וחוץ מזה אני די בטוח שלא צריך לתת  לילדים, בכל גיל שהוא, ספרים שגם למבוגרים אינם מתאימים.

כדי להדגיש את עניין האיור ההיסטורי, הנה סיפור שסיפרתי כבר כמה פעמים:

כשהקימו את בית התפוצות (היום שמו אנו), נתבקשתי לעצב ולאייר שם כמה דברים. אחד מהם היה לוח מאויר שהיה אמור לבטא השוואה בין ארבע קהילות יהודיות מימי הביניים.

גם מי שיחפש היטב לא ימצא הרבה מידע חזותי על יהודים מהימים ההם. איך נראה רב? איך נראה ראש קהילה, חזן, שוחט וכו'? אחוז גבוה מהדמויות בקיר הזה פשוט המצאתי וכדי לתת לזה נופך של אמינות ציירתי את הדמויות בטכניקה של חיקוי לחיתוך עץ.

הנה כמה מהדמויות שאין לי מושג מי הן ומה הן:

אני לא הראשון שהמציא היסטוריה, ובהתחלה ציירתי את הדמויות האלה מתוך הרגשה של חוסר נוחות, אבל די מהר זה התחלף אצלי בהרגשה נעימה של "איפה ההיסטוריון שיגיד לי שטעיתי?

כדי לעשות את זה עוד יותר אמנותי והיסטורי, הדפסתי את הדמויות על אריחי קרמיקה, שעשתה לי במיוחד הקרמיקאית מאירה אונא. זה נראה ככה:

לאט לאט, בחלוף השנים, זה התחיל להיראות כאילו זה ממש הגיע מימי הביניים.

הקיר כולו נראה כך:

הייתי יכול לגמור פה, אבל יש המשך.

שלוש שנים בערך לאחר שמוזיאון בית התפוצות נפתח, הגיעה אליי סטודנטית לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, במגמה לעיצוב במה ותלבושות, כדי להתייעץ איתי איך להגיש עבודה שהיא מכינה בתחום לבוש היסטורי. הנושא שלה היה: "לבוש של יהודים לאורך ההיסטוריה". היא סיפרה לי שהיה קשה מאוד למצוא מקורות על הלבוש היהודי בימי הביניים ובמקרה הגיעה לקיר בבית התפוצות בנושא הזה, שסתם לה חורים רבים.

"אם תצטרך פעם מקורות ללבוש יהודי בימי הביניים", אמרה לי, "לך לבית התפוצות".