מציירים חיות – סוס
ברשומה הראשונה שכתבתי על איור חיות, הצבעתי על העובדה המעניינת שכמעט אף מאייר לא העז להלביש סוסים.
סידון וקרמן – פרק 3
אחרי 67 שנים שאני מאייר, אני יכול לקבוע כלל: כל איור שנעשה אחרי דיון ביני לבין המזמינים יהיה פחות טוב מהאיור המקורי, שלא הגיע אחרי שיחות ודיונים.
מחווה למאייר גדול – יז'י שאלמון
קשה להסביר גדולה או כישרון נדיר, אבל פרט לכישרון יוצא דופן שבו חונן שאלמון, יש עוד שני יסודות ביצירה שלו שהופכים אותו לפורץ דרך
סידון וקרמן – פרק 2
הפרק השני, שבו אני ממשיך לסקור את 25 הספרים שאפרים סידון כתב ואני איירתי
סידון וקרמן – 40 שנה, 25 ספרים
אם עד אז עוד לא הייתי בטוח שהכישרון הנפלא שאפרים חונן בו נועד ממש לאוזניים שלי, הרי שהספר הזה הוכיח את זה סופית.
עדלאידע בתל אביב
נותרו אם כן כשני מטרים כדי לחולל ניסי שמחה, וגם "אל תעשו אותם ארוכים מדי, כי הפנייה מבן יהודה לאלנבי די חדה"…
זקנים וזִקנה בספרי ילדים
כשאני מצייר פנים של ילד, אני נזהר בכל קו, ואילו בפרצוף של אדם זקן כל קו שיוצא, אפילו במקרה, נחשב לעוד איזה קמט.
מציירים חיות – כבשה
הקלות והפשטות היא אם השעמום, ואם ספירת כבשים עוזרת להירדם, אז ציור כבשים יש לו אפקט דומה.
מארק סימונט וחברות בין מאיירים
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
מציירים חיות – יען
החיה שטענו עליה שהיא טומנת את ראשה בחול