מציירים חיות - סוס

אין לי הרבה נחת כשאני סוקר את גלריית הסוסים שעשיתי בחיי. הם די דומים זה לזה ודי סטריאוטיפים. לא מרגיש שתרמתי הרבה לנושא החשוב "הסוס באמנות".

ברשומה הראשונה שכתבתי על איור חיות, הצבעתי על העובדה המעניינת שכמעט אף מאייר לא העז להלביש סוסים. ראו גם כאן בהמשך על הסוס של קסטנר בספר 35 במאי.

כמה סוסים מככבים אצלי על עטיפות ספרים, כמו זה למשל:

– ספר מצוין בנושא השואה שכתבה צרויה להב.

הסוס הבא לקוח מאחת הסקיצות שעשיתי לעטיפה הנ"ל:

אני אוהב במיוחד את ספר הילדים שכתב אפרים סידון, הקרב הראשון בנחל קשישון. הוא מתאר קרב בין מלך, שלא רוצה להזדקן, לזקנים שמהם הוא חושש להידבק בזִקנה. בעטיפת הספר נראה המלך רוכב על סוס:

בסוס הזה יש מחווה סמויה לנחום גוטמן. הכוונה לוורידים שציירתי בחזה הסוס:

אני זוכר ותמיד נושא איתי את הוורידים של הסוסים של החיילים האוסטרלים מהספר עיר קטנה ואנשים בה מעט של נחום גוטמן:

את סוס הצעצוע הבא ציירתי לעטיפת הספר קספר האוזר של יעקב וסרמן. קספר האוזר שווה קריאה גם היום, והוא מבוסס על סיפור אמיתי:

גם הסוס הבא הוא מעטיפה לספר. מדובר בספר משחק תאווה של יז'י קושינסקי:

לאחרונה ציירתי ספר לגיל הרך שעוסק בשואה. זהו ספרה של גילה מצליח, חיבוק של אהבה. סיפור השואה מסופר בו מפיו של סוס צעצוע, שמגיע לפינת הצעצועים בגן ילדים ומשתף את הצעצועים בחוויות שעבר בימים הקשים ההם. וזה הסוס, גיבור הספר:

והנה עוד שני סוסים, אחד משולב בדיוקן עצמי שלי:

והשני צויר ביד, כלומר באצבעות ולא במכחול:

הסוס האחרון הוא מהספר אלבי סיפור אבירים של יאיר לפיד:

הספר לא הצליח, ויאיר החליט שזה בגלל האיורים, וביקש מחברו המאייר המצוין יזהר כהן שיכין איורים אחרים. הספר הזה הצליח עוד פחות.

אני מניח שאם המחבר לא היה מקבל ג'וב בממשלה, הוא היה ממשיך לנסות.

והנה הסוס מהספר מילימשוגעות:

הנה הסוס הנפלא של אריה נבון מהספר שאהוב על רבים, חכמת הבהמות של אביגדור המאירי.

הנה סוס שאייר המאייר והמעצב הגרפי אנדרה פרנסואה, יוצר גדול שהשפיע עליי ועל מאיירים רבים אחרים:

את הסוס הבא אייר אמן ההדפס הגרמני לאו פון ולדן (1967-1899) שעבודותיו מזכירות במשהו את יוסל ברגנר:

הסוס הבא הוא לאגדה השועל והסוס שאייר ארתור רקהאם:

הנה סוס שצייר המאייר הצרפתי רונן באדל שנולד ב-1972:

את ארנסט גריזה (1907-1843) אני מזכיר הרבה פעמים ברשומות על בעלי החיים. גריזה נחשב למאייר אנגלי, למרות שנולד בצרפת ולמד אמנות בבלגיה. הוא חי בלונדון בקרבת גן החיות וכל חייו הבוגרים נודע כצייר חיות. מי שרואה בהאנשת חיות חיסרון אצל מאיירים, אולי לא יאהב את עבודותיו, אבל האיש היה בעל תודעה חברתית חזקה והחיות שלו הן כולן סאטירה על החברה האנושית. באיור הזה מראה גריזה את הסוסים שיושבים בשמיים ורואים את מהפכת התחבורה. סוס אחד מעשן מקטרת עם ראש אדם. זה מתייחס למקטרות שעוצבו בצורת ראש סוס והיו אז פופולריות:

והנה סוס של טומי אונגרר:

עכשיו משהו על "נגרו קבאלו", הסוס של אריך קסטר מהספר 35 במאי. הספר הזה הוא היחיד של קסטנר שזכה להיות מאויר על ידי שני המאיירים שציירו את ספרי הילדים של קסטנר – ולטר טרייר והורסט למקה (1985-1922). כשיצא הספר, בשנת 1931, אייר אותו טרייר האגדי, אבל היו בו יחסית מעט איורים. במהדורה שיצאה אחרי מלחמת העולם השנייה, האיורים היו של למקה, וכמוּתם הייתה כפולה או משולשת מאלו שבספר שאייר טרייר.

למרות שהסוס נגרו קבאלו מדבר בלשון בני אדם, איש מהשניים לא הלביש אותו, אבל קסטנר כותב פעמיים שהסוס, שהיה מנומס, הסיר בפניהם את מגבעת הקש שלו. טרייר התעלם מהג'סטות האלה, והסוס שלו, שמופיע רק חמש פעמים באיורים, הוא גלוי ראש לחלוטין.

אצל למקה, שלמרות כישרונו הוא עדיין נופל לדעתי בהרבה מטרייר, מופיע הסוס שש פעמים, וכמעט בכולן נאלץ למקה לתקוע לו כובע קש על הראש.