בימים הרבים שבהם אני עוסק באיורים של חיות, בעיקר בספרי ילדים שגיבוריהם הן חיות, ולאחר שענת, האסיסטנטית שלי, האירה את עיניי, נוכחתי שמבחינת מי שכותבים ספרים לילדים, לחיות יש תפקיד ברור: ללמד את הילדים איך למצוא חברים, איך לצחצח שיניים, איך להתייחס יפה לשונה, איך לא להתנדנד בכיסא, איך להקשיב להורים, איך לא להתבייש, וגם איך לא להתבייש מזה שהם מתביישים.
ואת כל הדברים האלה מביאים לנו הכותבים בעזרת היצורים שלא מסוגלים להתנגד – החיות.
אחת הקוראות הנאמנות שלי, תמר פוֹקס, שלחה לי סיפור שכתב אפרים קישון לפני שנים רבות.
הנה הסיפור, שהוספתי לו את עטיפות הספרים שהוא מזכיר:
***
חיות הגן / אפרים קישון
אדוני – אמר לנו המו"ל שלנו באחד האמשים האלה – בטרם תתחיל לכתוב ספר חדש, תשקול היטב מי
קורא עוד עברית בארץ הזאת…
– יש עוד – השבתי בעקשנות – מספרים שבגבעתיים גר זוג אחד הקונה כמה ספרים עבריים בשנה.
– ייתכן – כך המו"ל – גם אני שמעתי עליהם. אבל אי אפשר לבסס את ההוצאה העברית על הזוג הזה. לכן הייתי מציע לך שתתחיל גם אתה לכתוב בשביל ילדים. הם עוברים לאנגלית בגיל 17 בלבד, ועד אז, באין
ברירה, הם מוכרחים לקרוא עברית…
– טוב – אמרתי למו"ל שלנו – אכתוב ספר ילדים. מה הולך עכשיו?
– חיות.
– טוב, אז אכתוב על חיה אחת.
– איזו?
– עוד לא חשבתי על זה. נגיד אכתוב על גדי אחד "חד גדיא…"
– ילד – כך המו"ל – כבר נוצל: תעלוליו של גדעון הגדי.
מכרנו שמונה מהדורות. סיפור די נחמד. גדעון הגדי בורח מן הבית ונוסע בג'יפ העירה, אבל אחרי הרפתקאות רבות הוא נוכח לדעת שהטוב ביותר בכל זאת בבית, והוא חוזר אל אמו העז. עליך למצוא, אדוני, חיה נדירה יותר, כי כבר כתבו ספרי ילדים כמעט על כולן…
– מה דעתך על דוב?
– בשבוע שעבר הוצאתי לאור את האחרון בסריה, טומי דוב הנמלים.
טומי בורח מן הבית אל הנמל ורוצה להיות מלח, אבל בסוף הוא חוזר הביתה, מפני שנוכח לדעת שהטוב
ביותר בכל זאת בבית. הכול היה כבר, אדוני, חתול, פר, פרה, פרפר, אייל, זברה, צביקה…
– אולי תן?
– יש. נתן התן מצטרף למחתרת. שש-עשרה מהדורות.
– בורח מן הבית?
– כן, בג'יפ. עליך למצוא משהו חדש.
– גירית?
– אוהו! זה השלאגר עכשיו. נורית הגירית בתל אביב. היא בורחת מן הבית…
– עטלף?
ז'אקו העטלף ו-21 השודדים.
הרפתקאותיו של עטלף קטן, העוזב ברוב טיפשותו את הוריו…
– אבל חוזר?
– בטח. בג'יפ.
המו"ל שלנו קם וניגש אל המחסן.
– קשה למצוא חיה פנויה – מלמל תוך כדי חיפושים קדחתניים בין הספרים – הנה ארנון העיט
באולימפיאדה.
קוקו החילזון העליז.
וסיפורו של משה הארגמן
…הבורח מן הבית כדי להיות אמרגן…
– יש ! – צעקתי – תולעת-גשם!
– עשרים ושלוש מהדורות – גיחך המו"ל שלנו – גוסטי תולעת הגשם יורד לים
תעלולים לא רעים. הוא עולה לאונייה…
– איך?
– מסתתר בתוך משלוח של ג'יפים.
– אני מבין. אז לא נשאר לי כנראה אלא הפשפש בלבד…
– צ'ופי הפשפשת מסדרת את המכס
יצא בסתיו. היא בורחת מן הבית דרך הפשפש האחורי, לגמרי לא רע…
– נחשים כבר היו?
– לאין ספור. דודו הצפעון החביב בקרקס הנודד.
הוא מתיידד עם הילד הקטן של השכנים והם בורחים מן הבית יחד עם מיצי היתוש…
– שמא קרפיון?
– קארצ'י הקרפיון בחיל האוויר.
– שבלול?
– צ'יקי וצ'וקי השבלולים השובבים.
הם תאומים, עוזבים את הבית שעל גבם, אבל חוזרים אליו בגלל הקור…
– טוב – נאנחתי – ספוג-הים.
– מצוין! – אורו פני המו"ל שלנו – נדמה לי שזה עוד לא היה. אבל עליך לכתוב מהר, מפני שאם יגלו זאת, תוך שבועיים יופיעו שלוש ורסיות…
– סמוך עליי – כך אני – תוכל להדפיס בקאטאלוג "פוגי הספוג בא העירה…"
– ר ו ץ …!
רצתי הביתה עד כלות נשימתי. הבוקר גמרתי את הכרך הראשון בסדרה. הסיפור הוא לגמרי לא רע: פוגי בורח מבית הוריו כדי להיות לספוג-מטבח בירושלים הבירה, אבל אחרי תעלולים שונים הוא חוזר הביתה.
אני חושב שהוא יחזור בג'יפ. מה שבטוח בטוח.
***************
תודה לאפרים קישון.
אגב, אם הוא היה מחכה כמה שנים, הסיפור כבר לא היה רלוונטי, בגלל בוב ספוג, שהיה להצלחה עולמית.
