להאריך את חיי המדף 3

מדי פעם אני עובר על ארון הספרים שבו נמצאים 500 הספרים שאיירתי, ואני בוחר כמה לספר עליהם.

בעבר פרסמתי שתי רשומות עם הכותרת להאריך את  חיי המדף, וכעת זאת הרשומה השלישית שבה אציג עשרה ספרים נוספים שלצערי קצת נשכחו. הראשון הוא זה:

חנה ניר היא משוררת ומתרגמת עם כישרון חריזה נדיר. היא תרגמה שירים רבים של משוררים שכתבו באנגלית, ביניהם ויליאם בלייק, אדגר אלן פו ווילפריד אוון.

איירתי שני ספרי ילדים משעשעים שהיא כתבה. האחד הוא מר רון צחק אחרון, והשני הוא עלילות לילי לפידות.

הנה מה שנכתב בגב הספר מר רון צחק אחרון:

זהו אולי ספר הילדים היחיד בארץ שהנושא שלו הוא… יחסי עבודה במפעל…

אבל אין לי ספק שגם ילדים שלא מתכוונים להיכנס לתחום התעשייה יהנו ממנו מאוד.

אה, כן… המפעל הוא מפעל לייצור צעצועים "צעצוציק".

הנה שלושה איורים מהספר הזה בליווי השורות המתאימות:

הספר הבא הוא ספר סיפורים של עפרה אליגון, כשאימא ואבא היו ילדים:

עפרה (2012-1921) עשתה את הבלתי אפשרי. היא הצליחה להעביר לילדים של היום, ובשפה של היום, את הווי חיי הילדים של שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.

אהבתי מאוד את הקשר עם עפרה. מה גם שעולם הילדות שלה היה דומה בחלקו לילדות שלי.

הנה גב הספר:

והנה ארבעה איורים מהספר. את האיורים עשיתי באהבה, ואפילו בהזדהות:

גם הסופר הבא הוא איש שאני מעריך ואוהב. זהו יוסי גודרד, איש קולנוע וטלוויזיה וסופר מצוין.

שני ספרים איירתי לו, והפעם אדבר על הספר הזה:

העלילה הולכת לכל מיני כיוונים אליהם הולך ענן סרבן, שלא תמיד הולך עם הרוח, וזאת הייתה הזדמנות של יוסי ושלי להסביר לילדים צירופי מילים רבים שיש בהם את המילה "רוח":

הנה שלושה עמודים מהספר:

וזה גב הספר:

הספר הבא שאני ממליץ לכם לקרוא ולעיין בו הוא זה:

וזה תוכנו ופרטים על הכותבים, כפי שמתואר בגב הספר:

איירתי אותו בשחור-לבן, איורים שנעשו ללא סקיצות:

גם את הספר הבא איירתי בשחור-לבן. מדובר בספר הזה:

אני לא יודע הרבה על הסופר, אבל לפי הספר מדובר בסופר עם נטיות רוחניות, או אולי "רוחניות".

הזחפר, או באנגלית Caterfly, נועד ללמד מבוגרים וילדים איך לחיות. משימה פשוטה, כמו שאתם יודעים.

הוא יצא בהוצאת רשפים, שגם לה הייתה נטייה דומה.

הספר תורגם מאנגלית על ידי אהרן אמיר.

האיורים שלי נעשו הפעם עם בטן מכווצת, אחרי לימוד די ארוך על היצורים שאיירתי:

את הספר הבא כתב עוזי חיטמן:

עוזי, שעל פי כל מכריו וחבריו היה אדם נעים, איתי היה קצת קשוח. לא היה איור אחד שהוא לא ביקש לשנות. זה היה אחד הספרים שהיה לי הכי קשה לאייר.

עשיתי בו איורים בקו עם צביעה בשחור-לבן.

אני חושב שחלק מחילוקי הדעות שהיו לנו מקורם היה בכך שעוזי רצה כנראה משהו כמו והילד הזה הוא אני, ואני לא סיפקתי את הסחורה.

הנה כמה עמודים מהספר:

על הספר הבא כבר כתבתי בעבר:

לסטניסלב ויגודסקי ולי כמעט לא הייתה שפה משותפת, אבל בעזרת הוודקה הפכנו לחברים קרובים.

לצערי ויגודסקי לא נשאר בארץ ועזב קצת אחרי שהיכרנו ועבדנו על הספר הזה.

הסיפור הזה כבר יצא כספר בפולין עוד לפני שסטאניסלב בא לארץ, והאיורים שלי נעשו ברוח האיורים שעשיתי אז לעיתונות, כלומר "לא איור לילדים".

הסיפור הוא על ג'ירפה שבאה לבקר אצל הסופר ואיך הוא מארח אותה.

הנה כמה איורים מהספר:

והנה עטיפת הספר בפולנית, עם איורים של מירוסלב פוקורה:

יעקב שביט הוא פרופסור מוערך להיסטוריה, שכתב גם כמה ספרי ילדים. איירתי שלושה מתוכם וביניהם את הספר הזה:

הוא נכתב בעבר כסיפור לפילון, שאותו איירתי. בשנת 2006 יצא הסיפור כספר בספריית הפועלים.

יעקב מספר על נגה בתו, שבכתה ובכתה והדמעות הפכו לים. ממש ספר שנכתב עבור מאיירים.

אני אוהב את האיורים שעשיתי, כולל כל מיני רמזים, כמו בציור הזה:

שבו יעקב קורא לבתו מספר שהוא כתב ואני איירתי מסע בתולעת ספרים:

ועל המיטה של נגה יש איור מהרפתקאות דובון ומירי, כפי שזה נקרא בעברית (Rupert Bear):

והנה עוד שלוש כפולות מהספר הזה:

את הספר הבא כתבה חברה קרובה שלי, מירי שומרון:

מירי, אישה מקסימה ושנונה, עברה תאונת דרכים איומה לפני כעשר שנים, ומאז המשיכה לחיות במצב קשה, עד שנפטרה לפני כשנה. זהו ספר הילדים היחיד שכתבה, והוא מספר על בת אחותה שאהבה את הים. אני, שאינני איש ים, למרות שאני גר קרוב לים, השתדלתי להעביר את האהבה העצומה שהייתה למירי לים:

גם את הספר האחרון שאציג הפעם כתב חבר קרוב, מיכאל דק. מיכאל הוא עיתונאי, עורך ומתרגם, איש רדיו וטלוויזיה, שמוכּר גם בזכות התרגומים שלו לספרי אריך קסטנר.

ספר מקסים (גם בעיני המבקרים):

הספר יצא בשנת 2006 בהוצאת אחיאסף, שכבר לא קיימת. העלילה מסוכמת בשם הספר, וגם האיורים עוסקים הרבה בצל: