סקארף – מלך העיוותים ואלוף העולם בהגזמות
מי שמכיר את הקריקטורות שלו יודע שהוא לא מרחם על אף פוליטיקאי. "את כולם אני שונא", כך הוא מעיד על עצמו.
ההורוסקופ והבדיחה היהודית
פעם מישהו ניסה להסביר לי מה ההבדל בין אמונה לאמונה טפלה. שכחתי את ההסבר אבל לפחות דבר אחד משותף יש ביניהן
הומוריסטים מגויסים – הומור בזמן מלחמה
מה שקרה להומור הבריטי בימי הבליץ הקשים? ולהומור בארץ בימי מלחמת העצמאות ובימי מלחמת המפרץ?
נא לאשר – דיאלוג טלפוני
מצאתי בארכיון שלי דיאלוג שכתבתי לפני 25 שנים ל"דבר אחר" וזה לא התפרסם. אז הנה:
מי כתב את מינכהאוזן? ואיך פירשו אותו המאיירים?
שלושה "מחברים" יש לספר האהוב הזה, שהוא אבטיפוס לספר על "בדותות", דהיינו ספר שמצהיר לקורא שמדובר בבדותות ואז הקריאה נעשית ללא אשליה.
ארבעה מאיירים שציירו בעלי חיים
האמנות הפלסטית לא מרבה לעסוק בבעלי חיים. המאיירים, לעומת זאת, ממלאים אותנו בחיות.
שמעון צבר – פתגמים, קריקטורות ושירה
כשסיפרתי לו שהוצאת ידיעות מסכימה כנראה להוציא את האוטוביוגרפיה שלו, הוא צחק ואמר: “…כשיקראו את ההמשך הם יזרקו אותה לפח”.
שערים למגזינים בעידן האיור
היום ממעטים להשתמש באיורים כדי למשוך את הקהל. אחד ההסברים לכך הוא השיגעון לידוענים, הסחורה התרבותית הזאת נמכרת הרבה יותר טוב בעזרת צילומים.
צ'רלס הנרי בנט – משלים וחיות אחרות
מספרים שבנט המציא מין פנס קסם שנקרא "אידולוגרף", שהצל שמטיל האור שלו חושף את האופי והאישיות האמיתיים של האובייקט המואר.
צלחת החמאה – ובעיקר שטיינלן, הקריקטוריסט שאהב חתולים
צלחת החמאה היה עיתון סאטירי, שפרסם בעיקר קריקטורות, מתוך תפיסה שהקהל מושפע ומזדהה יותר מביקורת חזותית מאשר ממילים.