שמעון צבר – פתגמים, קריקטורות ושירה

באחד מימי ההולדת שלי קיבלתי מחברי אבנר כץ את הספר הזה:

הספר הזה יצא בהוצאת עקד בשנת 1976.

הוצאת עקד, בבעלותו של המשורר איתמר יעוז-קסט, הייתה תופעה מיוחדת במינה באחו של המו"לות הישראלית.

איתמר הוא משורר יליד הונגריה, ששרד את השואה ועלה לארץ ב-1951. בין השאר היה מורה נערץ לספרות בבית ספר תיכון.

הוצאת "עקד", אותה ייסד ב-1958 העניקה במה גם למשוררים צעירים וגם לקלאסיקה מהעולם.

חלק גדול מהספרים שיצאו בהוצאה קיבלו טיפול גרפי מקורי, עיצוב, איור וכתיבה קליגרפית, מה שהעניק להוצאה קו מזוהה ומיוחד. ייתכן שחלקכם זוכרים חלק מאלה:

כשאיתמר יעוז-קסט הפך לאדם דתי, ההוצאה הפסיקה להיות פעילה.

אבל הספר הזה שיצא בעקד הוא הזדמנות לדבר על שמעון צבר, היוצר המיוחד והרב-גוני. כאן בפורטרט עצמי:

למי שירצה לדעת על חייו של צבר אני מציע לקרוא את הרשימה המעניינת של יוסי רגב.

אני עצמי פגשתי את צבר רק פעם אחת, כשנתיים לפני מותו. אמנון בירמן חברו העביר לי חלק מאוטוביוגרפיה שצבר כתב כדי לנסות ולהוציא אותה בארץ. פניתי להוצאת ידיעות ספרים והם אמרו שיש להם עניין להוציא את זה ולכן כשהייתי בלונדון פגשתי אותו בביתו. סיפרתי לו שבעבר, כשהייתי מורה בבצלאל ובויצ"ו חיפה, הטלתי על כמה סטודנטים להכין עבודה עליו. כמה מהם סיפרו שהם התקשרו אליו והוא סירב לשתף פעולה עם "מישהו מישראל". שמעון הכחיש ולא זכר שהיו פניות כאלה. כשסיפרתי לו שהוצאת ידיעות מסכימה כנראה להוציא את האוטוביוגרפיה שלו, צחק ואמר: "הם קראו רק את מה שנתתי להם, וזה החלק הראשון. כשיקראו את ההמשך הם יזרקו אותו לפח". זאת הייתה פגישה קשה, שכן זה היה באמצע מלחמת לבנון השנייה, ובטלוויזיה האנגלית הראו זוועות שישראל עושה שם.

ברשומה הזאת אני מביא חלק מעבודותיו של צבר, בעיקר אלו שבהן בולט ההומור המיוחד שלו.

בקרוב אעלה רשומה נוספת על האיור שלו בספרי ילדים ועל ספרי הילדים שגם כתב.

בספר כה אמר טוסברהינדי משחק צבר באמרות ופתגמים שגורים, מוסיף, משנה ומעוות.

מאז עשו את זה רבים, גם ב"זוּ הארץ", גם בדבר אחר, וגם סטיריקנים וקומיקאים כמו אורנה בנאי ו"רובן ואסתי".

חשוב לי לציין את זה, כי כששמעון צבר כתב את הספרון הזה הוא היה חלוץ בשדה הזה, שבינתיים הפך כמעט נדוש.

השימוש שלו ברדי מייד כדי לאייר את הספר נחשב אמנם היום למיושן, אבל צבר היה מהראשונים כאן בארץ שהשתמשו בזה.

הנה 11 כפולות מתוך 36 שבספר:

בשנת 1951, כשצבר היה בן 25, יצא בהוצאת טברסקי ספר הקריקטורות הזה שלו:

כמה מילים על הוצאת טברסקי: נחום טברסקי, מחלוצי העלייה השנייה, היה מנהיג פועלים אוהב ספר. בגלל מחלה הוא עזב את העבודה הפיזית וייסד את דפוס הפועל הצעיר. בשנת 1924 מונה טברסקי לנהל את סניף הוצאת שטיבל בישראל, ובשנת 1939 הפך לבעליה ושינה את שמה לטברסקי.

יש לי סנטימנט אליו כי בין הספרים שהוציא היו ה"פיקוויקים" (שכנראה העביר אליו משטיבל), משלי קרילוב, ספר הילדים האהוב עלי שני רעים יצאו לדרך, ועוד ספרים רבים וטובים.

עסקני הפועלים לא ראו בעין יפה איך אדם שדאג כל ימיו למעמד הפועלים הופך לבורגני שמוציא ספרים, וכאשר הוא מת, באוקטובר 1953, נכתב בדבר מאמר הספד שהסתיים בשורות האלה:

במשך למעלה מעשרים השנים האחרונות השקיע את כל כוחו ומרצו ויוזמתו בהפצתו ובהאדרתו של הספר העברי, ולא מעטים הספרים אשר הוציא ללא חישובים של רווח והפסד. חבריו וידידיו – והם מיוצרי תנועת העבודה בארץ ופעיליה – היו מצטערים תמיד צער רב על האיש בעל התבונה והכישרונות הכלכליים ובעל המוח הצלול והניתוח החריף, שלא המשיך בפעילותו בקרב ציבור הפועלים.

גב העטיפה של הספר קוצו של צבר נראה כך:

הנה שש קריקטורות מתוך הספר:

בשיחה שלנו סיפר לי צבר כי הושפע מאד מסול סטיינברג. איך לא…

את הרשומה החלקית הזאת אסיים בכמה שירים מתוך ספר השירים של צבר, חרוזים שחורים:

אגב, הספר הזה לא נדפס בארץ. צבר הוציא אותו בהוצאת סונצינו בלונדון, שהיה להם סדר עברי.

ההוצאה הזאת נושאת את שמה של משפחת סונצינו שפעלה באיטליה, מראשוני המדפיסים בשפה העברית עוד במאות ה-15 וה-16. דפוס סונצינו הדפיסו את התנ"ך הראשון בעברית. זה סמל הדפוס של משפחת סונצינו (בציור מגדל העיר רימיני):