בכל שיחה או הרצאה בנושא איור אני מספר שישראל היא מעצמה באיור ויש בארץ שורה מצוינת של מאיירים שהם מהטובים בעולם. אבל כשאני נכנס לחנויות הספרים באגף ספרי הילדים, הרמה הכללית לא מייצגת את ההנחה הזאת.
החלטתי להעלות בבלוג שלי ראיונות עם כמה מאיירים שמובילים את האיור שלנו, והראשון שפניתי אליו הוא ירמי פינקוס.
הסיבה שבחרתי לפתוח בירמי נעוצה בעוד הנחה מסוימת שאני מדבר עליה, וכוונתי שרוב המאיירים החשובים עסקו גם בכתיבה. ירמי, כידוע לכם, מצליח בשני התחומים.
שלחתי לירמי כמה שאלות ולפעמים (בסוגריים) ניסיתי גם להסביר למה שאלתי את אותה שאלה.
בין שאלה לשאלה שילבתי עבודה של ירמי.
***************
מי היוצרים שהשפיעו עליך?
(לפעמים נדמה לי שרוב מי שהשפיע עליי היו דווקא אמנים שאינם נחשבים למאיירים, כמו פיקאסו, קליי וקובין. אתה יכול לחשוב גם על סופרים ואנשי קולנוע, כולל כאלה שהם פחות מוכרים).
שאבתי השראה מאמנים רבים במהלך הקריירה שלי. כסטודנט הושפעתי מהמאייר הוויקטוריאני אוברי בירדסלי, שהאיורים שלו מבוססים על שילוב של משטחים ביומורפיים מופשטים עם רישום קווי. אחר כך הגיעו לורנצו מטוטי והקריקטוריסט האמריקאי האגדי אל הירשפלד. היו גם השפעות חולפות שבאו והלכו, קצת כמו התאהבויות קצרות, כמו וילהלם בוש הגרמני, האבא של מקס ומוריץ. בהדרגה הלכתי וגיבשתי לעצמי שפה אישית, שמשלבת את ההשפעות השונות עם מה שמעניין אותי כיוצר מבחינת תכנים ונושאים. כסופר אני שואב השראה מסרטיו של רוברט אלטמן, שמתזמר להפליא עשרות דמויות לסיפור אחד.
מתוך הספר מאה חדרים מאת חיה שנהב, הוצאת מאגנס
לא הרבית לאייר ספרי עלילה עם טקסטים של אחרים. יש לזה סיבה?
במרוצת השנים הציעו לי לא מעט טקסטים לאיור, אבל הבעיה הייתה שמרביתם כללו עולם תוכן או subject matter שלא עניין אותי ולא הניע אותי, ונאלצתי לדחות את ההצעות. אני מעדיף לאייר עולמות דמיוניים או היסטוריים על פני הכאן והעכשיו.
כשמדובר בפרויקטים שמחייבים התמסרות לאורך זמן, אני תמיד מעדיף לבחור בעצמי את הטקסטים לאיור, בהתאם למה שמצית אצלי איזו להבה פנימית. לפעמים זה אתגר ויזואלי, כמו למשל סיר דייסת הפלא, שעולה על גדותיו ומציף עיירה גרמנית שלווה באחת האגדות של האחים גרים שבחרתי לאייר. בלי הניצוץ הזה לא אגיע לתוצאה טובה, ולכן אעדיף לדחות את העבודה.
מתוך ספרי מר גוזמאי על פי סיפורי לאה גולדברג, הוצאת ספריית נח ופנטגראפיקס ארה׳׳ב
אם היית מתבקש ללמד או לכתוב את תולדות האיור, מה היו המשפטים הראשונים? וממתי היית מתחיל?
(מאחר שאני מפריד בין האמנות והאיור, גם כאן חשוב לי להראות דווקא הקשר, אם הוא קיים כמובן).
מבחינתי איור הוא מוצר מודרני והמוני, ומטרתו להגיע לקהל רחב, בניגוד למשל לכתבי יד שאוירו במנזרים. האיור מבחינתי מתחיל ברגע שהוא נעשה אמנות פופולרית, עם תפוצה המונית בעיתונות, בספרות ובפרסום. לכן הייתי פותח את ספר ההיסטוריה במהפכה התעשייתית, בעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה, שבהם חלה התקדמות אדירה בדפוס, למשל – הומצאה הליתוגרפיה הצבעונית התעשייתית.
ביבי, איור למוסף הפוליטי של ידיעות אחרונות
האם לדעתך יש קשר בין הצלחה לאיכות?
(כשאני אומר שלדעתי אין ממש קשר, כולם מסכימים איתי, עד שאיזה ספר שלהם מצליח מאוד, ומאותו רגע רבים מהם חושבים שהוא גם טוב, כלומר איכותי).
השאלה היא מהי הגדרת ההצלחה: מספר עותקים שנמכרו? מידת ההשפעה התרבותית? ההד שהיצירה מעורר בציבור? תרגום למדיות אחרות ולשפות זרות? האיכות לעומת זאת היא מושג ברור יותר עבורי. בניגוד לקלישאה, איכות וכמות דווקא הולכות לא פעם יד ביד.
פוטין, איור למוסף הפוליטי של ידיעות אחרונות
האם יש ספרים שאתה אוהב ולכן חוזר וקורא בהם שוב ושוב? ואם כן, האם אתה מוכן לגלות אילו הם ולספר משהו על הסיבה שהם קרובים לליבך.
הדודן פונס של בלזק הוא הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיי – בסביבות שמונה פעמים. בלזק מצד אחד מתאר באכזריות את כל החוליים החברתיים, ומצד שני מוקסם מהרשעות האנושית; מצד אחד ריאליסט, ומצד שני מיסטיקן שנתפס לאמונות הבל.
מדי כמה שנים אני חוזר לסיפור לב תמים של פלובר, על המשרתת הזקנה שכל אהוביה מתים, עד שנותר לה רק התוכי שלה להרעיף עליו אהבה. בכל פעם שאני קורא אותו אני בוכה. אני מבקר מדי פעם גם את וירג׳יניה וולף, עם הדיוק הרגשי שלה, את דיקנס – תמיד יהיה לו סיפור טוב לספר – וכמובן את טולסטוי. את מלחמה ושלום על אלף וחמש מאות עמודיו קראתי פעמיים – וזה באמת הספר הכי גדול בעיניי, שמספק תשובות לשאלות הכי חשובות שיש לי כבן אנוש.
רישום , פרויקט אישי, traces
האם חשת פעם חרטה על כך שאתה מאייר ולא צייר?
אני חש בר מזל על כך שאני מתפרנס מאמנות, כפי שרציתי מאז ילדותי, ולא כל כך אכפת לי מה ההגדרה הרשמית של הציורים שלי.
מתוך הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט מאת ירמי פינקוס, עם עובד
אם אתה מגיע לעיר גדולה ליום אחד וצריך לבחור בין אופרה מצוינת לתערוכת אמנות קלאסית מצוינת אף היא, במה תבחר?
אני עצל ולכן אבחר לפי הנוחות. אין לי סבלנות לתורים ארוכים בקופת הכרטיסים, ובוודאי שאין לי שום רצון להיגרר בשלושה אמצעי תחבורה כדי להצטופף מול המונה ליזה עם עוד שלוש מאות תיירים.
מכורים לספרי מתח, איור למוסף ספרות, ידיעות אחרונות
מה היחס שלך לביקורת?
(הכוונה לא רק לביקורות שנכתבו עליך, אלא בכלל למוסד הזה. גם מאחר שכתבת בעבר ביקורות. וארחיב את השאלה גם לדרך שאתה מתייחס לעמיתים ששואלים את דעתך על ספרים או איורים).
שמעתי פעם רעיון יפה שמיוחס לג׳ורג׳ ברנרד שואו. הוא חשב שמבקר חייב להיות אמן בעצמו, אבל מתחום אמנותי אחר מהתחום שהוא מבקר, כי רק אמן יכול לרדת לשורש המהלכים שמולידים יצירה. יש בזה משהו. כמו כולם אני שמח מאוד בביקורת טובה ומתבאס מביקורת שלילית, אבל ביקורת מוצלחת מבחינתי היא לא ביקורת של ״היה טוב״ או ״היה רע״, אלא טקסט שמאיר את היצירה באור חדש ומציע מחשבה רעננה לגביה.
לגבי ביקורת לעמיתים, יש חוק פשוט: אני אומר בחופשיות כל מה שאני חושב עד הרגע שהיצירה גמורה כדי לעזור בכנות למי שביקש את הביקורת. עם השנים למדתי להיזהר, ואם מישהו מבקש ממני ביקורת אני מברר מראש בצורה ברורה עד כמה הוא באמת מתכוון לזה. אחרי שהיצירה יצאה לאוויר העולם, אני שומר את דעתי לעצמי ומשתדל רק להחמיא.
א.ב. יהושע, איור למוסף ספרות, ידיעות אחרונות
אני מניח שכמורה עזרת לרבים להגיע להישגים ולהתקדם. האם היו גם מקרים שנדמה לך שגרמת נזק לתלמיד?
כמרצה אני משתייך לזן המנטורים, כלומר יש לי אידאה ברורה שאני מבקש להנחיל. האידאות אגב משתנות עם הזמן, בהתאם להתפתחות האישית לי כאמן ולמה שגיליתי דרך העבודות שלי. כמרצה צעיר הייתי יהיר ובטוח מדי באמת המוחלטת, ואני מתחרט על הנחרצות הזו, כי לפעמים היא חנקה את הסטודנטים.
פאנל מתוך קומיקס אוטוביוגרפי
מרגרט אטווד, איור למוסף ספרות, ידיעות אחרונות
איך אתה מסביר את האוקסימורון?אני תולה את זה בחינוך.ליצירה,לאמנות,לבקורת.במשפחה שלי תמיד קנו ספרי ילדים על פי ובגלל הציורים ואחכ הטקסט.אם הטקסט עבר קנו.כך אגב קונים גם בכל מקום אחר בעולם.יישרכוח.
רעיון מצויין לראיין מאיירים,והשאלות שלך מעניינות ומעודדות את המרואיין ואת הקורא לחשוב בכל מיני כיוונים.אני מתה על ירמי פינקוס כמאייר וכסופר.הקברט הסאטירי בעיני – אחד המאסטרפיסז שנכתבו בעברית.עכשיו נשארה בעיה אחת: לא קראתי את מלחמה ושלום ובעקבות מה שהוא כותב נראה לי שאין לי ברירה.