מדי פעם אני מזכיר את מקס בירבום, קריקטוריסט ואיש תרבות.

אבל כעת, לאחר שהוענק לי "אות עיפרון הזהב" מטעם מוזיאון הקריקטורות בחולון, כלומר הוכרזתי רשמית כקריקטוריסט, אני שמח להזכיר אותו שוב. שכן מלבד סול סטיינברג, בירבום הוא יוצר שמרתק אותי באותו תחום רחב שנקרא קריקטורה.
לפני שבועות אחדים קיבלתי בתודה מפרופסור יואל דונחין את הספר הזה:

שהיה חסר בספריה שלי.
זהו אחד מתוך 18 ספרים קטנים בהוצאת פינגווין, שבהם רוכזה עבודתו גם הכתובה וגם המצוירת של בירבום.
ברשומה קודמת שכתבתי עליו סיפרתי שבירבום עזב את אנגליה וגר 20 שנה בראפאלו שבאיטליה. הוא חזר אליה רק בשתי מלחמות העולם.
אנשי רוח רבים בחרו לגור מחוץ לאנגליה, ביניהם אדוארד ליר, נואל קוארד, פ.ג'. וודהאוס ורוברט גרייבס.
עשרים השנים באיטליה לא הניבו אפילו ציור אחד על הסביבה בה גר, אלא אם כן אתם מתייחסים לציור הזה:

שם הציור: דנטה באוקספורד.
המארח שואל: מה שמך ומאיזה קולג' אתה?
דנטה אמנם איטלקי, אבל הבדיחה היא על חשבון האנגלים.
בירבום חי בין השנים 1872-1956, ובקריקטורות שלו מופיעים לא רק דנטה אלא גם הומרוס.

וגם שייקספיר.

שנראה כמו גנב קטן שגונב ממישהו (אולי זה אדוארד אליין?) את הסיפור של המלט.
וגם עומר כיאם.

או גתה.

אם תבקרו בבית של דר' ג'ונסון בגוף סטריט בסיטי של לונדון, תראו שם גם ציור נפלא של ג'ונסון שצייר מקס בירבום:

במילים אחרות, אני מרשה לעצמי לומר שבירבום ראה את עצמו קרוב להומרוס, שייקספיר ועומר כיאם, ממש כמו לרוזטי ולאוסקר ויילד בני זמנו.
אם אתם שואלים אותי – ה"עומק" הזה נקרא "תרבות".
חשוב לי להדגיש את הדבר הזה, כי בשבילי מקס בירבום רלבנטי היום יותר מ-X (קריקטוריסט שמפרסם היום ציורים בינוניים בעיתון ישראלי).
כמעט תמיד מעמת בירבום את גיבוריו עם עוד מישהו, כמו באיור הזה שבו נראה ויליאם מוריס בחברת הצייר (נד) ברן ג'ונס.

ורואים שמוריס, בעיקר לפי הישיבה, הוא בעל השפעה רבה. בירבום, שהיה צעיר ממוריס ב-38 שנה, מעולם לא פגש אותו, ובציורים קודמים צייר לו שיער בהיר. "חשבתי", הוא כתב, "שמוריס בלונדיני כמו ויקינג".

אחד מגיבוריו היה דנטה גבריאל רוזטי. תראו איזו נוכחות יש לו בציור הזה, שבו הוא נראה עם אלג'רנון סווינבורן, שקורא באוזניו ובאוזני ויליאם רוזטי את "
":

סווינבורן היה מתארח אצל רוזטי בבית המפורסם ברחוב צ'ייני 16 והיה, לפי הסיפורים של חבריו, יצור קצת מופרע.
הנה הוא באיור של הארי פרניס.

מספרים שהיה מסתובב עירום בצ'ייני 16 ומתחזה לקוף. גובהו היה בערך מטר וחצי וגם היצירות שלו שקצת נשכחו היו פרובוקטיביות.
הנה עוד ציור של סווינבורן, שבירבום צייר אותו קצת כמו קופיף. כאן הוא מוליך את חברו הסופר אדמונד ויליאם גוסה (Edmund Gosse) לבקר אצל רוזטי. גם סווינבורן, כמו בירבום, רכש הערצה לרוזטי.

אני מחכה לסרט שהאנגלים יעשו על סווינבורן, לאחר שיגלו את האוצר הקולנועי הגלום באיש הזה.
גם גוסה נשכח היום. הוא היה ידידם של טניסון, בראונינג, הרדי והנרי ג'יימס, ויש הסבורים שסווינבורן נמשך אליו מינית. יחד עם חברו ויליאם ארצ'ר תרגם גוסה את איבסן לאנגלית והשניים הפכו את איבסן לגיבור תרבות באנגליה.
הנה כך צייר בירבום את ארצ'ר ואיבסן:

עוד דוגמה של יחסים שבירבום אהב כל כך.
גם ארצ'ר, שבחייו היה ידיד נפש של ג'ורג' ברנרד שו, נשכח היום.
ההיסטוריון הסקוטי תומאס קרלייל היה דמות נערצת. תראו אותו יחד עם הצייר ג'יימס ויסלר (Whistler) בציור שנקרא קרמיקה כחולה:

בשונה מאנגלים רבים, בירבום העריץ את ביירון. הציור הבא נקרא לורד ביירון מנער את אבק אנגליה מנעליו…

והנה ו.ב. ייטס, המשורר האירי חתן פרס נובל, מציג את המשורר האירי ג'ורג' מור למלכת הפיות:

הדרך המיוחדת של בירבום בעיצוב הקריקטורי של הדיוקנים הוא נושא מעניין בפני עצמו. לפעמים, כמו בפורטרט של קרלייל או ביירון, הוא צייר דיוקנאות כמעט ריאליסטים. ובמקרים אחרים, למשל בפורטרט של בירדסלי, הוא פישט אותם באופן קיצוני.
ונסיים ב-11 קריקטורות של אנשים מוכרים שצייר בירבום. לכל קריקטורה מוצמד צילום של הדמות:


















יופי של ציורים! תודה 🙂
קריקטורות נפלאות של כל החשובים שם.
למה האנגלים לא אוהבים את ביירון?
הסבר בבקשה.