סיפור שתחילתו בטעות וסופו בחמור מעופף – חלק 1
על הגנב הנדיב. רוחה של האגדה העממית על רובין הוד, ששימשה השראה למאות ספרים וסרטים, שבהם נעשים כל מיני מעשים, חוקיים ולא חוקיים, כדי לעזור לנזקקים.
על הגנב הנדיב. רוחה של האגדה העממית על רובין הוד, ששימשה השראה למאות ספרים וסרטים, שבהם נעשים כל מיני מעשים, חוקיים ולא חוקיים, כדי לעזור לנזקקים.
כל מי שהתעשר מכך שהצליח למכור משהו, ינסה להוכיח לכם שהוא ידע לנבא מה יצליח. אבל אם תשאלו את ההיסטוריה, שגם היא מתעתעת לפעמים, תקבלו תשובה אחרת.
אם למושג "קלאסיקה", בספרות המיועדת למבוגרים, אין קשר ישיר עם הצלחה או פופולאריות, הרי שבספרי ילדים "קלאסיקה" היא תמיד מה שילדים אוהבים במשך כך וכך שנים.
"תאמינו לי, אני עצמי סופר ואני יודע שבכל ספר יש קטעים שאפשר לדלג עליהם. לא כל קורא יודע לדלג במקומות הנכונים. אני אעשה את זה בשבילכם."
השילוב הזה הפך את מרג'רי שארפ לכמעט סופרת אמריקאית, מה גם שהמכבש של וולט דיסני עלה עליה בדיוק כמו שהוא דרס את פו הדב.
אם לשפוט לפי האנדרטאות בחוצות לונדון, אז כנראה שזאת עיר של גברים. בין מאות הפסלים והאנדרטאות בחוצות העיר תמצאו בקושי 15 נשים (לא כולל מלכות).
מקרה "היפה והחיה" מיוחד בעיני, בעיקר כי מדובר בדמות אנושית, שרק מתוקף איזו קללה הפכה ל"חיה", ועצם הרתיעה מהדמות שלה היא זאת שמובילה את העלילה.
השכנים האירים והסקוטים של האנגלים, שהגיעו באותה עת ללונדון, הביאו איתם את היצורים האגדיים שהיו חלק מהתרבות שלהם – האֶלפים, הגובלינים, הפיות ושאר השדונים.
יש הטוענים שרוטוב נחשב לאמן הפופולארי ביותר ברוסיה בין המלחמות, יותר ממאלביץ' למשל. הטענה הזאת מראה קודם כל שהקריקטורה נחשבה שם אז לאמנות.
על רות בונדי, ספרות צ'כית, הוללות, אנדרסטייטמנט, הומור בדת, צניעות ופחדים.