לזכרו של שמעון אופיר, איש כרכור
עוד לא השתמשנו אז במושג יצירתיות, אבל שמעון היה המורה שלי ליצירתיות
עוד לא השתמשנו אז במושג יצירתיות, אבל שמעון היה המורה שלי ליצירתיות
הספרות המודרנית התגבשה מכמה ז'אנרים, שהחשוב שבהם היה ספרי מסעות. אבל גם הז'אנרים האחרים – היומנים והמכתבים – היו לפעמים קשורים למסעות.
הרשומה הזאת מוקדשת לשני סופרים גדולים ושני ספרים שמאוד אהובים עלי – טריסטראם שנדי ונפשות מתות.
בספר שלושה בברלין שכתבתי, ההקדמה היא בפרק 12 בעמ' 98. כנראה שקצת הושפעתי מטריסטרם שנדי. במבט לאחור על התקופה שבה בתור ילדים ונערים קראנו הרבה ובלי אבחנה, מתברר שברבים מספרי הילדים שאיתם גדלנו היו הקדמות. אנשים כמו אריך קסטנר ומארק טוויין, שפרט לגאונות שלהם היה בהם גם מרכיב מסוים של גרפומניה, זה כמובן קצת מוגזם,…
שלושה "מחברים" יש לספר האהוב הזה, שהוא אבטיפוס לספר על "בדותות", דהיינו ספר שמצהיר לקורא שמדובר בבדותות ואז הקריאה נעשית ללא אשליה.
אספתי את כל מה שאיירתי פעם בנושא ספרים וחלק גם ציירתי במיוחד, סך הכול 50 איורים.
"…זה סיפור על לאיוש הישר, שהיה סגן המריח במשרד המפקח על סירחון הבנזין מטעם הממלכה ההונגרית הגדולה…"
ספר הדרכה לסאטירה
היינו שם שלושה: סופר שכתב את היצירה שתביס את אליס בארץ הפלאות, מאייר שנותר לו לגמד את סר ג'ון טניאל ונציג ההוצאה שייזכר לנצח בתולדות ספרות הילדים כמי שיזם את השידוך המנצח.
עם זאת, כשמדובר בדיוקנו של שרלוק הולמס, לא הדמות של פאג'ט היא זאת שעולה ברוחנו כשאנחנו חושבים על שרלוק הולמס.
על הגנב הנדיב. רוחה של האגדה העממית על רובין הוד, ששימשה השראה למאות ספרים וסרטים, שבהם נעשים כל מיני מעשים, חוקיים ולא חוקיים, כדי לעזור לנזקקים.