פרנץ מולנר והפקיד הממשלתי הישר

עבור בני הדור שלי, השם פרנץ מולנר מזוהה לחלוטין עם מחניים ועם איזהו גיבור.

מבחינתנו הוא היה פרָנץ. כמובן שלא ידענו שההונגרים אומרים את זה פֶרֶנְץ.

בכרכור מלחמות הילדים על המגרש התחוללו בין הילדים של כרכור לאלה של תל-שלום, השכונה הייקית של כרכור. כלומר לא באמת התחוללו מלחמות כאלה, הרבה אירועים ניכסנו לעצמנו מבלי שהתקיימו במציאות.

כשהגעתי פעם לביקור בבודפשט – מיד אחרי שהלכתי לראות את הבית שבו שהה חברי שמיל הדר בזמן המלחמה – מיהרתי לפינת הרחובות פאול ומריה לראות את "המגרש".

די התאכזבתי שלא היה שם מגרש ושלא פגשתי שם את יאנו, השומר הסלובקי. שוטטתי ברחובות פיפא ושורוק שארי, ומשם לרחוב קזטלק, ממש איפה שבוקה פגש את צ'ונאקוש ונמצ'ק.

את הגן הבוטני למשל, ששם מתרחשת בספר דרמה נוגעת ללב, הכרתי היטב, כי כמה שנים קודם לכן ראיתי סרט את הסרט הזה, שהופק בהונגריה וארה"ב, ונכתב ובוים באופן נאמן ביותר לספר.

בוקה, נמצ'ק, צ'ונאקוש, גרב, ברבש, צ'לה, ריכטר וקולנאי היו ידידי הקרובים (תאמינו לי שכתבתי פה את השמות בלי להסתכל בספר).

בשנת 1984 יצא הספר בהוצאת מרגנית בתרגום חדש של מרדכי ברקאי:

לספר הזה עיצבתי את העטיפה, ולשם כך אפילו העזתי לטפל בצבע באחד האיורים המקוריים של הספר, שלצערי איני יודע מי עשה אותו, שכן אין לו קרדיט בספר.

הספר מחניים יצא לאור בעברית ממש בשנה שנולדתי, וכשקראנו אותו בנשימה עצורה (בשבילי לפחות זאת הייתה הפגישה הראשונה עם מוות בספרות), לא ידעתי הרבה דברים שאני יודע היום:

א. שמולנר היה יהודי. עד סוף מלחמת העולם השנייה מולנר לא התייחס למוצאו היהודי. אבל אחרי המלחמה, ממש בשנים שאנחנו הילדים בארץ קראנו את הספר, כשהגיעו אליו לניו יורק הידיעות על ההשמדה, פקד אותו דיכאון קשה שמקורביו תארו כ"שינוי באישיות", והוא הפך לאפאתי, ואפילו לשונא אדם, ונשאר כזה עד מותו ב-1952.

ב. שבעצם הספר הזה היה מעין סאטירה על חוסר התוחלת שבמלחמות. את זה יכולנו להבין במקצת, בעיקר בסוף, אחרי הניצחון, כשהתברר לבוקה שעל המגרש שעליו נלחמו עומדים לבנות בניין רב קומות. אם בכלל קישרנו איכשהו את הספר למלחמות במציאות, זה היה כמובן למלחמת העולם השנייה, שהסתיימה לא מזמן. אבל מולנר כתב את הספר עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.

ג. לא הכרנו את קורות חייו, שהיו הבסיס כמעט לכל דבר שכתב, ילד שמח ומלא חיים שחי בבית שלא היו בו הרבה חיוכים.

ד. בטח שלא ידענו אז על חיי האהבה הסוערים שלו שהפכו אותו לאלכוהוליסט, ועל ניסיון ההתאבדות שלו בגיל 33.

ה. מעט מאוד ידענו על כך שהוא היה מגדולי המחזאים של דורו, שהמחזמר קרוסל שכתבו רוג'רס והמרשטיין הוא עיבוד למחזה שלו ליליום, שדווקא בבודפשט נחל כישלון גדול.

ו. ואפילו לא שמנו לב כמה מגוחך לתת לספר הזה שמות מהמקורות העבריים – "מחניים" (זוכרים ש"מחניים" הוא גם ביטאון הרבנות הצבאית? ו"איזהו גיבור" (זה שכובש את יצרו, המפתה אותו להמציא שמות עבריים ומגוחכים לספרים וסרטים מחו"ל).

"יהוד" השם מגוחך במיוחד על רקע העובדה שהמגרש נמצא בפינת שני רחובות שנקראים על שם קדושים נוצריים למהדרין.

ז. וגם לא היה לנו מי שיכתוב ויגלה לנו למה אין בספר אפילו ילדה אחת. מחניים היה ספר של בנים – ושהבנות יקראו את אן מאבונלי על כל המשכיה ואת נשים קטנות.

כשקצת גדלתי גיליתי שיש עוד ספר אחד שלו, בעצם ספרון, שתורגם לעברית, הספר הזה:

את העובדה שפקיד ממשלתי ישר התחבר להומור של אביגדור המאירי (שתרגם אותו) והיה דוגמה של "ההומור ההונגרי", הבנתי ממש רק לאחר שקראתי את העולה היורד לחיינו של אפרים קישון.

מולנר היה אחד מאבות הסאטירה ההונגרית שהביאה לעולם את ג'ורג' מיקש,

ואת תאומו הישראלי קישון.

עד היום פקיד ממשלתי ישר הוא עבורי ספר הדרכה לסאטירה.

לפני 20 שנה, כשחברי מיכה אולמן הגיע לגיל 60, הכנתי לו עותק מאויר של פקיד ממשלתי ישר, והנה כמה איורים משם:

פקיד ממשלתי ישר יצא לאור בהוצאת "ספרון" של ידיעות אחרונות בשיתוף עם הוצאת עופר ירושלים – סדרת ספרים נפלאה שיזם וערך עזריאל קרליבך (בקרוב אביא רשומה על הסדרה הזאת). הספרון הזה הוא מספר 24 בסדרה. הנה מה שנכתב בגב הספר:

זה סיפור על לאיוש הישר, שהיה סגן המריח במשרד המפקח על סירחון הבנזין מטעם הממלכה ההונגרית הגדולה. לאיוש היה כנראה הפקיד היחיד שלא הסכים לקבל שוחד, וזה הרס את חייו, כמו שנכתב בגב הספרון הקטן, שמידותיו 13.5 ס"מ גובה ו-9 ס"מ רוחב, שעלה אז 50 מיל, כלומר חצי גרוש והיום הוא טרף לאספנים… איך זה שעדיין לא הוציאו אותו בתרגום חדש?

הנה טעימה קטנה מהספר. מדובר בפרק השני שבו יוצא לאיוש בבוקר להחזיר את השוחד שקיבל:

התרגום של אביגדור המאירי (שנקרא כאן עדיין פוירשטיין) נקרא ברהיטות עד היום.

מדי פעם אני חוזר ומאייר בטכניקות שונות איורים לספר הנפלא הזה, הנה כמה:

כמו במקרים רבים עליהם אני כותב, גם כאן יש מקרה של יוצר רב גוני ורב תחומי, שבעיני רבים מוכר בעיקר כמי שכתב את הנערים מרחוב פאל, הספר הנפלא מוכה הנוסטלגיה.

למרות שהמגרש לא קיים, הרשויות בבודפשט, שהבינו את חשיבותו של הספר, הציבו שם את הפסל הזה:

ומישהו אפילו חיבר בין הפסל לבין "המגרש" כפי שמתואר בספר: