כמה פעמים ביום ישן המלך?

היום הוא יום הולדתו ה-100 של הסופר בנימין תמוז.

באירוע שנערך ביום בצוותא לזכרו, אמרתי שהכינוי "גיבור תרבות" בהקשר לתמוז הוא מדויק.

פרט להיותו סופר, עורך, מתרגם, צייר ופסל, תמוז היה גם סאטיריקן, אולי מהראשונים בישראל עם הטור שלו "דעתו של עוזי".

והעיקר, הוא ידע ואהב לטפח סופרים צעירים ממנו.

הזכרתי שם רק שני שמות שהוא פתח להם דלת לכתיבה: יצחק בן-נר וחיים באר.

בשנת 1978 יצא לאור בהוצאת עם עובד הספר שכתב תמוז – המלך ישן ארבע פעמים ביום.

הסנדק של הספר הזה היה חיים באר, שהיה אז סופר צעיר ועורך ספרי הילדים בהוצאת עם עובד.

ללא שום קשר לכך שאיירתי אותו, בעיני הספר הזה הוא ממיטב הקלאסיקה של ספרי הילדים, ואולי עדיף לומר הנוער, הישראליים.

תמוז כתב כ-30 ספרים, מהם שמונה לילדים (מתוכם איירתי ארבעה).

ביום שחיים באר הפגיש ביני לבין תמוז, האיש הזה היה כבר עמוק בתודעתי ולו רק בזכות הרשימות הסאטיריות שלו במדור עוזי ושות' (או דעתו של עוזי) בעיתון יום יום, עוד לפני שהמדור הזה עבר לידיו של עמוס קינן ולעיתון הארץ, וכן בזכות חולות הזהב, שהיה אחד הספרים האהובים עלי.

בשנת 1949 יצא לאור לקט מתוך הטורים שכתב תמוז:

מתוך הספר הזה, ששמו של תמוז לא נזכר בו, הנה רשימה אחת שהרעיון שבה נחשב אז למצחיק, או לפחות מופרך:

"עוזי" היה אחד הטורים הסאטיריים הראשונים בישראל הצעירה, והנה ההקדמה שלו:

בספר מופיעים רישומים של הקריקטוריסט המחונן אדם שליין, שהלך לעולמו ב-1957 כשהיה רק בן 47.

כשהיה תמוז עורך השבועון לילדים הארץ שלנו  היה לו  שם מדור בשם לראות, להביט, להתבונן שלימד את הקוראים איך להתייחס אל רזי השפה החזותית. למדור הזה הייתה השפעה על ההחלטה שלי ללמוד ציור ואיור.

הפגישה נערכה בביתו, ברח' לוי יצחק בתל אביב. תמוז, שהיה אז בן 58, ערך לנו שולחן ועליו ארוחת בוקר מובחרת. המילה מובחר היא הראשונה שמתקשרת עם דמותו של תמוז. עד שהגענו לשולחן ראינו בבית כמה דברים מובחרים: מערכת מגבירי הקול, שבה היה מקשיב למוצרט (הוא היה משוגע על מוצרט, וכמעט רק על מוצרט), לא היה כמוה לאיש בארץ. הנעליים שנעל היו מן הסוג הטוב ביותר שאפשר לרכוש בכסף, וגם הגרביים היו מובחרים. אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שפגשתי "סטייליסט" אמיתי שבז לכל מי שחשב ש"דוקסה" הוא השעון הכי טוב, ש"קלארק" הם הנעליים הכי טובות, וש"שיבאס" הוא הוויסקי הכי טוב.

תמוז אהב להביך את מודעיו החדשים בהומור האירוני שלו, ועבר זמן מה עד שהתרגלתי אליו ועד שהבנתי שמאחורי האירוניה מסתתת מרירות עצומה.

פרסנו חמאה מצוינת על טוסט משובח ותמוז פתח בנושא שלשמו נפגשנו "לפני יותר ממאה שנה, נפגשו באנגליה הוויקטוריאנית שני יוצרים, והתוצאה הייתה ספר הילדים הטוב ביותר".

הבנתי שהוא מתכוון ללואיס קרול וג'ון טניאל וניסיתי להראות ידענות מסוימת על הפגישה ותוצאותיה. אבל הוא המשיך בלי להתייחס למבינות שלי: "וכל מה שאנחנו צריכים לעשות היום הוא דבר דומה, ואולי אפילו טוב יותר".

לו שמעתי את אותם הדברים מכל אחד אחר הייתי חושב שמדובר במגלומניה, והייתי מגיב בגיחוך, אך הספק אירוניה של תמוז גרמה לי להגיד: "כן, בהחלט, מה הבעיה". תמוז המשיך כאילו לא אמרתי דבר: "ואגב, אני את חלקי עשיתי".

היינו שם שלושה: סופר שכתב את היצירה שתביס את אליס בארץ הפלאות, מאייר שנותר לו לגמד את סר ג'ון טניאל ונציג ההוצאה שייזכר לנצח בתולדות ספרות הילדים כמי שיזם את השידוך המנצח.

המלך ישן ארבע פעמים ביום לא דחק בסופו של דבר את רגליה של אליס ממדף הספרים הקלאסיים בעולם. למעשה היום, 33 שנים לאחר שנכתב, קשה למצוא אותו על מדפי הספרים של המדינה הקטנה והמוזרה הזאת, שלתמוז היה יחס כל כך מורכב כלפיה.

ליקותיאל, גיבור הספר, שחי בארץ איפראמסתבריא, היה מום מסוים שגרם לו להיראות מעט שונה משאר הילדים. קשה לקבוע במפורש שיקותיאל היה דמותו של יוצרו, אבל גם תמוז היה בו בן גוון של עיוות שרק בעל עין חדה מבחין בו.

שנים רבות לפני התקופה, שבה כל ספר ילדים שני מעלה לפני הקוראים הצעירים את סוגיית "קבלת השונה", כתב תמוז בכישרון רב ספר רגיש שהמסרים הרבים שדחס לתוכו (בדיוק כפי שנהג בכתיבה למבוגרים) לא הקהו את יפי הכתיבה והליריקה שכל כך חסרה בספרים שנכתבים לילדים.

ואגב, בעניין של ילדים ומבוגרים, הנה ההקדמה שכתב תמוז לספר הזה.

תשמעו,

אולי אתם יודעים מה ההבדל בין ספרי ילדים לספרי מבוגרים? – אני אינני יודע.

כשהייתי ילד נראה לי  שכל ספר מעניין הוא ספר לילדים; ואילו ספר משעמם מן הסתם נועד למבוגרים.

עכשיו אינני ילד – מבחינת הגיל – ואת הספרים אני מחלק לשני סוגים: טובים ולא טובים, או: מעניינים ומשעממים.

הצרה היא, שגם על ההבדל בין ילדים למבוגרים אינני יודע הרבה. מקובל לחשוב שבימי הילדות הכול טוב ויפה, החיים קלים ומתוקים וכל העולם כמו מנה ענקית של גלידה; ואילו על ימי הבגרות אומרים שהם מלאים בעיות, צרות ועניינים קשים. ברור, שמחשבות כאלה הן הבל גמור.

הנה, למשל, יקותיאל שלנו – גיבור הסיפור שלפניכם – אפשר לומר עליו שנולד מבוגר ולאט לאט הגיע אל הנעורים ואל הילדות. מה שהיה לי לספר עליו סותר כמה דברים מקובלים. נדמה לי שכאשר תסיימו לקרוא בספר זה יהיו עניינים פחות ברורים לכם, ומספר השאלות יהיה כפול ממספר התשובות.

זהו, בעצם ענינו של סיפורנו: לשאול שאלות, ולהיות מספיק חכם כדי לדעת שאין להן תשובה אחת, אלא לפחות שתיים. ושתיהן מפוקפקות.

בסופו של דבר, כמו בספרים רבים שכתב תמוז, הנושא של הספר הוא האמנות ואיך ניתן בזכותה לשפר את העולם.

יקותיאל גיבור הספר, שמחבר ומנגן מנגינות נפלאות, מונע בעזרתן מלחמות ואפילו מעשיר את המדינה שלו, מדינת איפכאמיסתאבריא הצפונית. למרות שזה ספר לילדים יש בו נימה סאטירית שעוברת כמעט בכל ספריו של תמוז, ולדעת חלק ממבקריו של תמוז, היסוד הסאטירי מודגש בספריו יותר מדי.

במדינת איפכאמיסתאבריא יש רק עץ פרי אחד והוא השזיף, וסביבו נבנתה התרבות והלך המחשבה של המדינה.

הנה כמה עיקרים מתוך ספר מחשבת הדורות של מדינת איפכאמסתבריא:

(לקט נבחר לפי סדר אלף-בית)

1. 1. אם אין שזיפים, אין תרבות.
   2. במקום לבשל, אפשר לטגן.
   3. גבולות איפכאמסתבריא הם גבולות העולם.
   4. דבר אמת רק יום אחד בשנה.
   5. היה מבושל בביתך ומטגן בצאתך.
   6. אוי למי שלא היה מטוגן בנעוריו, ואוי למי שלא נעשה מבושל לעת זקנה.
   7. זוזים לקזז-זרזום.
   8. טמטום איננו יתרון. אבל גם לא חיסרון גדול.
   9. יש הקונה עולמו במזומן ויש בהקפה.
   10. כל האנשים דומים. כל השזיפים שונים זה מזה.

והנה משהו מעולם השירה של איפכאמיסתאבריא. השיר הידוע ביותר, הוא שירו של אץ קוצץ השזיפוני. ואלה מילות השיר:

עורי עורי בת השיר, חרון אץ קוצץ

לשבר לבבות, מצפונים לפוצץ

על אסון בת עמי ועל שבר

הגורפים אל קברם כל אישה וכל גבר

עת ישתו את יינם המהול בחריע

ואין מי שיקום ויתריע!

קול קורא מגבהי השמים:

לא חריע, רק מים!

באותה תקופה עצמה נכתבו הרבה שירי תשובה לפואמה של אץ קוצץ השזיפוני. אביא בזה את המפורסם שבהם, מפרי עטו של כורכמא דרישקא, אחד מגדולי המשוררים המטוגנים, מבני דור החריע, מן המודרניים. ואלה מלות השיר:

גרדמו חריעים ומימי רוטפש

השקילו

ברטו

זמזמו בזרזום

אמנם זום, אך גם זום

יזוזום

זמזו.

אץ בוזים

קצוצים לקוצץ

שזיפים לששזף

זוף זופים

קדימה!

הנה שבעה איורים מתוך הספר:

בשנת 1998 תורגם הספר לאיטלקית ויצא שם בהוצאת Edizioni e/o.

על שאר הספרים שאיירתי לתמוז אכתוב בהזדמנות אחרת.