שתי מאיירות נפלאות – מרי לוניג וסוּ קוֹ
מצבו של העולם היה טוב בהרבה אם בכל התחומים נשים היו משתלבות או תופסות את מקומן כמו בתחום האיור. כבר במאה ה-19, כאשר באמנות (ציור ופיסול) מספרן של הנשים המובילות היה זעום, באיור היה שינוי חיובי.
מצבו של העולם היה טוב בהרבה אם בכל התחומים נשים היו משתלבות או תופסות את מקומן כמו בתחום האיור. כבר במאה ה-19, כאשר באמנות (ציור ופיסול) מספרן של הנשים המובילות היה זעום, באיור היה שינוי חיובי.
הרבה כבר כתבתי על הקו – אחד היסודות החשובים של האמנות החזותית. כולם יודעים שמדובר במשהו שלא קיים במציאות ושהומצא על ידי אמנים, שנזקקו לו כדי להגדיר תחומים, וגם בתהליך ההתפתחות של הדפוס, כאמצעי עזר להדפסה. הפעם אדבר על "האחריות".
בעיני, עיניים של שופט חובב, רוברט לואיס סטיבנסון כתב את סיפורי ההרפתקאות הטובים ביותר שנכתבו אי פעם.
לפני שנים רבות, כשהמקומונים נכנסו לאופנה, ביקש ממני אדם ברוך שהיה עורך המקומונים של ידיעות אחרונות, לפרסם טור סאטירי.
בשנת 1950 ראה אור בעברית הספר הזה. אז הייתי בן עשר, והיום אני סבור שהגיע הזמן לתרגם אותו שוב.
למרות שמילדותי אהבתי את הסופרים הצ'כים, את האהבה שלי לפראג הנחילו לי דווקא שני סופרים שאינם צ'כים. האחד הוא איטלקי ששמו אנג'לו מריה ריפלינו, שכתב את הספר המצוין פראג הקסומה , והשני הוא סאדאקת קארדי, בן לאב פקיסטני ואם פינית.
בשנים שבהן גדלתי כילד בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל, האיור בספרי הילדים העבריים נשלט בעיקר על ידי נחום גוטמן.
*וגם משהו על בנות הוורד האדום. כולם יודעים שבסרטים המצוירים הקלאסים היו מאיירים ואנימטורים וגם ציירים מיוחדים שציירו את הרקעים. גם באמנות, בציורי הרנסאנס למשל, היו ציירים שאת הרקע היו מפקידים בידי השוליות.
בשתי מלחמות העולם היו לאנגלים, בדומה לצבאות אחרים, יחידות מיוחדות של "אמני מלחמה" (WAAC). למרות שבמלחמת העולם השנייה היו כבר צלמי מלחמה מקצועיים, שחלק מהם היו בקו הראשון של החזית, היה חשוב לאנגלים לשלוח לחזית גם ציירים.
אני לא רוצה וגם לא יודע מספיק כדי להקיף את דמותו הצבעונית של ג'ון רסקין, אחת הדמויות המעניינות ובעלות ההשפעה על האמנות, התרבות והחברה בעידן הוויקטוריאני.