מכתם לעגנון
הספר נגנז והושמד, והעותקים המעטים שנמכרו עד אז הם כעת טרף לאספנים של ספרים נדירים.
הספר נגנז והושמד, והעותקים המעטים שנמכרו עד אז הם כעת טרף לאספנים של ספרים נדירים.
בחרתי להראות את האיורים של אבנר לספר תמיד פולני, כי לדעתי אין בארץ עוד ספר עם איורים נועזים כאלה.
במקרים רבים לא ידעתי עד הרגע האחרון מה אהר'לה יכתוב, ואז תמיד יכולתי לצייר משהו סביב כוס בירה עם סיכוי קטן מאוד שאטעה.
אנשי שילדה על פי קסטנר היו חכמים מאוד בעבר ושילמו על כך מחיר גבוה, ולכן החליטו שעדיף להיות טיפשים.
האם המשחק הזה של מילים מצוירות הוא פשטני ולא מעמיק, או שמא יש בו משהו מעבר?
הקשר עם שני העורכים והאיור למוסף זכורים לי כאחת התקופות הנעימות והיצירתיות של חיי המקצועיים.
לא נוח לקרוא את הספרים הקטנים האלה, ולמרות שהמילים "ספרי כיס" מופיעות בכל הפרסומים, קשה להכניס אותם לכיס.
השאלה "איך מציירים טיפשות?" היא רלוונטית היום יותר מתמיד. אבל בספרי הילדים מדובר בטיפשות נטו ולא בטיפשות פלוס רוע ושחיתות