מרווין פיק מאייר את בית קדרות – שיעור באיור
הגיעה לידינו הזדמנות יוצאת דופן לעקוב אחרי תהליך העבודה של מרווין פיק, על איורים שהחל להכין לספר בית קדרות.
הגיעה לידינו הזדמנות יוצאת דופן לעקוב אחרי תהליך העבודה של מרווין פיק, על איורים שהחל להכין לספר בית קדרות.
ברשומה הזאת, לאחר שאביא את אחד הסיפורים של מרווין פיק, אביא גם ספר אחד שעשיתי לבתי מאיה כשהייתה בת ארבע.
מה שמשותף בין זיידמן-פרויד לבין טרייר הוא ששניהם יהודים, שניהם מאיירים, ושניהם חיו ויצרו בגרמניה למרות שלא נולדו שם. יש גם משהו נוסף…
כל זה התחיל בימי חוה, כשהיא הלכה לבחור אופנה, בחלונות הראווה, מבין עלי התאנה…
כמו שההיסטוריה הצ'כית ספוגה באגדות, כך גם האמנות החזותית ספוגה בפולקלור.
כשאני מספר על הפרשנות הזאת, אני שומע בדרך כלל דברי הסתייגות מהעומס הפרשני שמעמיסים על שיר ילדים תמים.
הספרות המודרנית התגבשה מכמה ז'אנרים, שהחשוב שבהם היה ספרי מסעות. אבל גם הז'אנרים האחרים – היומנים והמכתבים – היו לפעמים קשורים למסעות.
הרשומה הזאת מוקדשת לשני סופרים גדולים ושני ספרים שמאוד אהובים עלי – טריסטראם שנדי ונפשות מתות.
בשלב מסוים הוא הרגיש לא נוח כמאייר. ולמרות שכל העולם המקצועי הכיר בו כאושייה מרכזית בעיצוב ובאיור, הוא החליט שהוא פסל.