הוד מעלתו העיפרון
כמו שאתה שולט בטכניקה כך היא שולטת בך.
האם תמיד כדאי לצייר את מה שאינו מתואר בסיפור? ואיך המאיירים ציירו את המקק?
מי שיודע לקרוא מילים, דהיינו טקסט, בטוח שהוא "מבין" את הציור הסוריאליסטי. פסיכולוגיה הולך טוב עם מילים ו"סוריאליזם" נתפס בעיני רבים כ"פסיכולוגיה".
דמותו של וושינגטון אין כמעט דומה לה. את אוסף התכונות התרומיות והערכים הנעלים שהצטברו באישיותו אפשר להשוות רק למשה רבנו.
למרות שהייתה נשואה לוויליאם מוריס היא כנראה מעולם לא אהבה אותו. היחסים בינה לבין רוזטי, שהרבה לצייר אותה, הפכו מהר מאוד ליחסי קרבה הדוקים.
בגלל הייחוד של הפיל – עגלגלותו והחדק הארוך – זהו בעל החיים המסוגנן ביותר, ואולי אפילו האהוב ביותר, על ידי מאיירים ומעצבים.
פוטר אהבה להלביש את היצורים שלה, לפחות באופן חלקי, מה שמקטין קצת את הדימוי החזירי. החזירים של ברוק, לעומת אלה של פוטר, הם חזירים ממש.
ויש שיגידו שהשאלה היא לא "למה פוטר לא הצליחה בארץ?" אלא "למה היא כל כך מצליחה עד היום באנגליה?"
גוטמן מראה שגם ההפך משתיקה זה לא בהכרח דברי חוכמה, אלא נעירת חמור.