דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
50 שירי מתבגרים היה ספר בוטה, מעין והילד הזה הוא אני לגיל הנעורים הסוער. היו בו, כפי שתיווכחו מיד, שירים בוטים מאוד
50 שירי מתבגרים היה ספר בוטה, מעין והילד הזה הוא אני לגיל הנעורים הסוער. היו בו, כפי שתיווכחו מיד, שירים בוטים מאוד
דיקנס, שהקפיד מאוד על אמינות ודיוק בענייני זמן ומקום, לא נתן למאיירים חופש רב. המאיירים שאציג לכם ברשומה הזאת לא עבדו בצמוד לדיקנס, ורוב האיורים שתראו נעשו אחרי שדיקנס מת.
זה היה טבעי להיזכר בשיר הזה של הביטלס. לכבוד יום ההולדת של אלה בחרתי להביא כמה איורים שאני אוהב מתוך שני הספרים האלה.
בהוצאה הבינו שיש לפרודיות האלה קונים, ויצרו סדרה משלהם, אם כי פחות נשכנית.
כשאני קורא את הספר אני מתגעגע לכתיבה כזאת – חכמה, אמיצה ושאינה מתחנפת לילדים.
הם הפכו ליריבים רעיוניים מאחר שמונדריאן האמין באופן אידיאי רק בקווים אופקיים ואנכיים, ואילו ואן דוסבורג היה פרוע יותר ורצה להכניס למשוואה גם את האלכסון.
הרעיון, שכבר איזופוס וחבריו עלו עליו, להשתמש בבעלי חיים כגיבורי הסיפור במקום בני אדם, נותן כמובן גם לסופר חופש מסוים, אבל כאן אני מנסה להראות מה קורה למאייר.
השימוש בקווים הוא מצוין. למסתכל קשה להבחין בין קווי המתאר לקווי הצל, וזה בעיניי הישג אמיתי שמעט מאיירים מגיעים אליו.
ריקארד סיפר לי שגם השוודים החסונים נהנים מאוד להתעורר בבוקר ולחשוב שהם חולים סופניים.
קפצתי ואמרתי: "לא כך כתוב, אלא: 'יכולה וילנה כולה לנשק לי באותו מקום' ". הדרמה הייתה בעיצומה, שכן אוהבי דרויאנוב לא מוותרים בקלות.