בוריס החוואי ו-22 היתומים
מי שמכיר את העניין הרב שאני מגלה במאיירים שמשנים טכניקה וסגנון, ועוסקים במה שאני מכנה "מעבדה", לא יופתע לדעת שפיליפ הופמן אהוב עליי במיוחד.
מי שמכיר את העניין הרב שאני מגלה במאיירים שמשנים טכניקה וסגנון, ועוסקים במה שאני מכנה "מעבדה", לא יופתע לדעת שפיליפ הופמן אהוב עליי במיוחד.
ההומור הוא קודם כל אלטרנטיבה. הגרעין של כל הומור הוא קודם כל מתן "פתרון" נוסף, אפשרות נוספת, זווית ראייה אחרת, יציאה ממסגרת מקובלת…
התאהבתי בו גם בזכות האיורים המצוינים בשחור-לבן של צבר, אבל גם בגלל השפע העצום של הפרטים שהביא לנו על הודו.
ולכן למעשה עיצוב העטיפה של כל ספר ספציפי היה בעצם איור.
דרך נפלאה לפרט באופן הומוריסטי את כל הפגמים של הנושא המוסבר.
מאחר שהתערוכה בחולון לא כוללת עבודות שעשיתי בעשר השנים האחרונות לרשומות בבלוג, החלטתי להציג כאן אוסף מתוכן.
שני העמיתים האלו היטיבו לתאר את היכולת הנפלאה של פרנסואה להיאבק עם עצמו ועם הטכניקה ולברוח מאפשרות שיכנו אותו "וירטואוז".
מאחר שהרעיון הראשון שלי היה להציג עבודות מדבר אחר, אני רוצה הפעם להציג עבודות משם, שאת רובן לא תראו בתערוכה.
לקלדר זכויות רבות כמי שהכניס תנועה לפיסול, כראשון שפיתח את מה שמרסל דשאן כינה "מובייל" והפך אותו למצרך פופולארי..
זה היה מדור של פיליטונים, שרק אדם היה יכול לכתוב, ואני התבקשתי לאייר אותו.