ביום שני הקרוב בשעה 18:30 תיפתח תערוכה של עבודות שלי במוזיאון הקריקטורות בחולון.
גם מי שלא קיבל ההזמנה מוזמן לבוא, ואשמח לראות אתכם בפתיחה.
כתבתי בעבר שהתערוכה האמיתית של מאייר הם הספרים שלו, או כל מקום שבו מודפסים האיורים שלו.
מדי פעם אני שומע את הטיעון הזה: "אבל לפעמים מעניין לראות גם את המקור (האוריגינל)".
ובכן, ה"אוריגינל" של איור הוא האיור שמופיע בספר. אם הציור האוריגינלי, זה שיוצא מהשולחן או מהמחשב של המאייר הוא הרבה יותר מוצלח מהאיור המודפס, זה לא סימן טוב בעיניי. האיור נשפט לפי איך שהוא עובר בדפוס. זה אחד ההבדלים בין איור וציור.
אז אולי תשאלו למה בכל זאת אני מציג תערוכות מדי פעם?
התשובה שלי היא: אני לא מרבה להציג, ובכל פעם יש סיבה ספציפית. לפעמים תערוכה עולה כדי למכור עבודות, לפעמים בהקשר של איזה פרס, ולתערוכה הנוכחית במוזיאון הקריקטורות יש סיפור אחר:
לפני כשנה כתבתי למנהלת המוזיאון מאיה דבש וסיפרתי לה שיש בארכיון שלי חומר רב מתוך המוסף הסאטירי דבר אחר, ולדעתי מוזיאון הקריקטורות הוא המקום המתאים לעשות מזה תערוכה מעניינת. לאחר שבוע מאיה ענתה לי שזה רעיון מעניין, אבל הם רוצים להעלות תערוכה של עבודות שלי, כולל אמנם כמה מדבר אחר, אבל בעיקר של עבודות לא מוכרות שלי, שחלקן גם לא נעשו כאיור ולא הודפסו.
קצת התלבטתי, כי דברים כאלה לפעמים משבשים את סדר היום שלי. אבל כשאמרו לי שהאוצר יהיה ערן ליטוין נעניתי ברצון. אני מעריך מאוד את ערן, וכשנפגשנו אמרתי לו שאני שמח שהוא האוצר ושאני מתכוון לא להיות מעורב בתהליך. ואכן אנצל את ההזדמנות כדי להודות לערן היקר על העבודה הרבה והמקצועית שהוא השקיע בתערוכה הזאת. ובהזדמנות זאת אני מודה גם למאיה דבש ולכל מי שהיה מעורב בהכנת התערוכה.
זה היה מחמם לב לראות את הרצון הטוב, המקצועיות והחום שבהם נעטפה התערוכה.
ערן היקר, שנבר שעות רבות בארכיון שנמצא בסטודיו שלי, שהוא חלק מדירתי, עשה הכול כדי שהעבודה והשגרה שלי לא יופרעו.
מאחר שלא הייתי מעורב בתהליך הקמת התערוכה, די הופתעתי מהבחירה של ערן, שהיא שונה ממה שאני הייתי בוחר, אבל אני שמח להיות מופתע ולראות זווית אחרת של 66 שנות העבודה שלי.
מאחר שהרעיון הראשון שלי, דהיינו להציג עבודות מדבר אחר, לא קרם לא עור ולא גידים, אני רוצה כאן ברשומה הזאת להראות עבודות מהמוסף הזה, שאת רובן לא תראו בתערוכה.
העבודות שמוצגות כאן נבחרו מהאוסף הגדול שאצלי, על פי טעמי, והן מובאות ללא כל סדר, לא כרונולוגי ולא אחר.
בחרתי בקומץ עבודות מהאוסף הענק, שאת רובן ניתן להבין גם ללא הטקסט והרשימות, שלעיתים היו האיורים חלק מהן.








































בדבר אחר, בעיקר בתקופה הראשונה, התפרסמו במוסף גם איורים וטורים מצוירים של יוצרים שונים. הנה כמה תזכורות כאלה:
כשיסדנו את דבר אחר ביקשנו מדודו גבע שיתרום לנו טור. ואכן כבר בגיליון הראשון התפרסם טורו הראשון של דודו, שנקרא תורכי ולנוח – המדור לערעור אושיות החברה:

וזה היה גם הטור האחרון, מכיוון שעיתון הבית שלו, העיר, שנתן את הסכמתו שדודו יצטרף אלינו, חזר בו לאחר שראה שדבר אחר מצליח, ואסר על דודו להשתתף בו.
אבנר כץ האחד והיחיד פרסם אצלנו סיפורים, שלימים קובצו בספר חוץ מפרט זה או אחר הכול הכול אמת. הנה כמה איורים מהטור שלו:






גיל אלקבץ המנוח, מגדולי המאיירים והאנימטורים שלנו, היה אז בראשית דרכו והיה לו מדור שנקרא 62 שניות על. הנה כמה מהטורים במדור:






גם הקריקטוריסט המחונן מושיק לין, שבימים ההם היה קריקטוריסט הבית של עיתון דבר, פרסם אצלנו טור בשם פוטו רצח. הנה כמה מהטורים האלה:




עוד מאייר מחונן שטור שלו התפרסם בדבר אחר הוא יוני בן-שלום. הנה כמה מהטורים של יוני היקר:





והנה עמוד קומיקס של יוני:

*
התערוכה בחולון תהיה פתוחה עד 31/12/23.







תודה רבה לך.
אני זוכר את 'דבר אחר' והצלחת גם להחזיר את אבי ז"ל אליי לכמה דקות, כי הוא היה מעריץ גדול שלך.
איזו רשימה יפה, שמחה ומזכירה שוב שהכל אותו דבר, שום דבר לא השתנה , חוץ מההומור המקוריות והיצירתיות שהיום כבר יש פחות, או יש, אבל אחר. אתה, אבנר כץ וגיל אלקבץ , דודו גבע, אילו מאורות גדולים.
נתראה בתערוכה!