רולן – אנדרה פרנסואה מאייר ספרי ילדים

יש משהו משותף לעולם הפרסום עם עולם ספרי הילדים. היוצרים בשני התחומים האלה משקיעים זמן, מחשבה וכסף כדי לדעת מה הציבור רוצה, ואז עושים הכול כדי לספק את הציפייה.

את הרשומה הזאת אני מקדיש שוב לאנדרה פרנסואה, שבעיניי הוא אחד היוצרים הגדולים בחצי השני של המאה ה-20. בין שאר העיסוקים הרבים שבהם הוא עסק, היו גם עבודות רבות לפרסום וכתריסר ספרי ילדים שאייר.

הגדולה של פרנסואה בעיניי ובעיני רבים נבעה מכך שהוא ממש לא "סיפק ציפיות".

כל זמן שהיה חי (2005-1915) התנגד פרנסואה לשימוש במחשבים באיור. לדעתו המחשבים הקטינו את המאבק של היוצר בטכניקה, מאבק שעל פי תפיסתו מביא ליוצר את ההפתעה שאותה הוא חיפש כמעט בכל מה שעשה.

פרנסואה אמר שאינו חושף סקיצות או טיוטות, כי עד שאין לו עבודה גמורה הוא לא יודע אם המחשבה או הרגש שרצה להעביר אכן עברו. וזה למעשה מבטל את המושג "סקיצה".

איך הצליח פרנסואה לשכנע את הפרסומאים ואת עורכי הספרים לקבל את העבודות שלו, שבדרך כלל לא מתאימות ל"מה שהציבור אוהב"? – לי אין מושג. אבל אני מניח שזה היה בזכות האישיות והמוניטין שלו.

הנה דברים שכתבו על פרנסואה שני יוצרים גדולים. האחד הוא וולטר (וולט) קלי, מאייר, אנימטור, עיתונאי וחוקר איור אמריקאי:

"פרנסואה הוא אדם שמותקף ברעיונות, והוא מסתער עליהם ולוכד אותם. הוא זורק את הרעיון ארצה בשיגעון ומכה אותו במכות מהירות כדי לתחם אותו. הוא לא מתעכב כדי ליפות אותו, לסדר את הפרווה או לארגן את האברים כמו שמסדרים גופה מתה. הרעיונות שלו אף פעם לא מוקפאים בגלל טכניקה. הם לא מאובנים, ולכן פרנסואה הוא אדם גדול, מפני שהוא עושה כמיטב יכולתו עבורנו, אלה שנשארים בבית".

וחברו הקרוב רונלד סירל (שאותו אין צורך להציג) אמר עליו:

"אפשר לטעון שפרנסואה בכוונה שם את עצמו בעמדת נחיתות, בגלל שהוא עושה שימוש בקווים גסים ומנפנף מעליו את הפופולאריות על ידי כך שהוא מקיף את עבודותיו בתיל קוצני. אבל הקו הגס הזה מסתיר את הקו העדין, שיכול להיות קטלני או להוציא את הרוח מהמפרשים. ובזה כוחו – בין אם הרעיון חודר לעומק או רק מגרד את הדמיון, יש לו את היתרון בהיותו הבלתי צפוי ואומן ההפתעות".

שני העמיתים האלו היטיבו לתאר את היכולת הנפלאה של פרנסואה להיאבק עם עצמו ועם הטכניקה ולברוח מאפשרות שיכנו אותו "וירטואוז".

הנה אוסף מקרי של עבודות שמעידות על רוחב היריעה שלו:

וכעת לאחד מתריסר ספרי הילדים שפרנסואה היה בהם שותף/מאייר:

מי שכתבה אותו היא נלי סטפן – Nelly Stephane, סופרת צרפתייה שלצערי לא מצאתי עליה הרבה מידע.

הנה השער הפנימי של הספר:

הוא יצא ב-1958 והודפס בשלושה צבעים, בהפרדה ידנית.

רולן הוא ילד קטן. פרנסואה לא מספק לנו גיל וגם לא דמות שקל לקורא לזהות, משהו שהוא מנוגד לרוב המאיירים. שימו לב לאוסף הדמויות של רולן בספר:

אני לא מכיר אף עורך ספרי ילדים בארץ שהיה מקבל דמות כזאת.

הילד רולן אוהב לצייר חיות, וכאשר הוא צועק "קראק", החיות הופכות להיות אמיתיות. זה מתחיל בכיתה, כשהמורה מעמיד את רולן בפינה והילד מצייר נמר:

אחר כך הוא מצייר זברה:

ודובים:

ועוד חיות שונות:

מה שמביא לכך שרולן נאסר בבית סוהר:

הוא בורח משם ומגיע דרך ארובה לחדר של ילדה ענייה שאין לה צעצועים.

אחר כך הוא יוצא לרחוב.

וכאן אני מרשה לעצמי להראות לכם כמה סצנות מהרחוב בהגדלה ולשאול אתכם אם היום מישהו היה מאשר איורים כאלה לספר ילדים (רולן כאמור יצא לאור ב-1958).

לאחר הרפתקה ימית עם דגים:..

רולן מגיע הביתה, שם מחכים לו שני חמורים וזברה, והוא מבטיח לאימו לא לומר יותר "קראק" (כי לדבריה הדירה קטנה מכדי להכיל עוד חיות).

אני לא מופתע שבכל מקום שבו נכתב משהו על הספר, אין כמעט דבר על הסיפור ועל המחברת וכולם מתייחסים לטיפול הנפלא של פרנסואה עם המכחול הגס והנפלא שלו.