הכובען המטורף, ואיך מציירים משוגע
בכל הזדמנות, בעיקר בהרצאות כשמדברים על דמיון, אני אומר שהכי קל זה לצייר דברים דמיוניים. שם אין שום צורך ב"דמיון יוצר". הרבה יותר קל לצייר חייזר ממאדים מאשר בנקאי בלגי.
משהו על ספרים
לכבוד סיום שבוע הספר, הנה משהו על ספרים.
ציירים שעסקו באיור
בשנים שבהן גדלתי כילד בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל, האיור בספרי הילדים העבריים נשלט בעיקר על ידי נחום גוטמן.
בדיחות מהספר האדום
היה זה דני טראץ', אחד הבעלים של הוצאת מפה, שביקש שאכתוב ספר בדיחות בתור מי שגדל על "ספר הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב. היססתי קצת, אבל רק קצת.
על בּן שָׁאן ואיך לצייר אף
יותר מכל מושג אחר באמנות הפלסטית, ה"ריאליזם" מקבל צורות שונות בארצות שונות ובתקופות שונות. לפעמים נדמה כי רק מתוך עצלות מחשבתית לא העניקו שמות שונים לכל מיני סוגים של "ריאליזם".
פועלי כל העולם
כשהופיע המוסף הסאטירי דבר אחר, הודפס בכל גיליון מעל הלוגו המשפט "פועלי כל העולם – …(עם המשך משתנה)" זאת הייתה פרפראזה על המשפט "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים", שעיטר את כותרתו של העיתון המתחרה על המשמר שמת מזמן.
וונדה גאג. או: איך לשלב את הרקע באיור
*וגם משהו על בנות הוורד האדום. כולם יודעים שבסרטים המצוירים הקלאסים היו מאיירים ואנימטורים וגם ציירים מיוחדים שציירו את הרקעים. גם באמנות, בציורי הרנסאנס למשל, היו ציירים שאת הרקע היו מפקידים בידי השוליות.
יז'י סליבה – הג'וק של קפקא
את העבודות של יז'י סליבה הכרתי ואהבתי זמן רב לפני שפגשתי אותו.
על השנינה הבריטית – פרק א: חשיבותו של ה'כמו'
בכל פעם שאני נמצא בלונדון, אני מחפש את מקורות השנינה הבריטית. כמות ספרי הציטוטים של אנשי השנינה הבריטים, בעיקר סמיואל ג'ונסון, אוסקר ויילד וג'ורג' ברנרד שו, היא עצומה.
הומור יהודי והגראז' הנפלא של עירית אביר
עירית אביר היא אדריכלית שעוסקת בפיסול. לאחרונה היא הוציאה ספר שבו היא מציגה חפצי יודאיקה ותשמישי קדושה שעיצבה באופן מקורי מאוד: