בין טכניקה לסגנון – פרק ראשון
מי שעסוק בפיתוח או אימוץ "סגנון" לעצמו במקום לתת לדברים לקרות בעצמם, מגיע מהר מאוד למניירה.
מי שעסוק בפיתוח או אימוץ "סגנון" לעצמו במקום לתת לדברים לקרות בעצמם, מגיע מהר מאוד למניירה.
את מה שלמדתי על ערים, ארצות ועמים, למדתי ממי שהיו זרים במקומות האלה, שכן זר יש לו נקודת השוואה. כאן תמצאו טקסטים שנכתבו על הבריטים, ובעיקר על האנגלים, מתוך ארבעה ספרים, כולם מנקודת מבטם של זרים.
הרשומה הזאת עוסקת בשני יוצרים. האחד כתב משלים מודרניים, והשני כתב אגדות מודרניות. בשני המקרים מדובר בסאטירות שלא מיועדות לילדים.
אבל לפעמים, כשאני יושב מול המדפים שבהם נמצאים הספרים שאיירתי, אני מתמלא רצון להחזיר כמה מהם גם למדפים שבחנויות.
כשאתם נוהגים ברכב ורואים נהג אחר שמסכן את הנהגים האחרים – האם אתם שונאים אותו או רק בזים לו?
שלושת המאיירים האלה הושפעו מאמנות המזרח (הקרוב והרחוק) והביאו לאנגלים רוח חדשה – רוח מזרחית.
יש משהו שאני מכנה אותו "הבעיה של האספנים" – אתה אוסף משהו כל החיים, ואז אתה מתחיל לחפש מישהו שזה מעניין אותו
המקום המכובד שהיה לגלויות בתקשורת בין בני אדם, הפך את הפורמט הזה של הגלויה למשהו שקסם לאמנים רבים.
הגיעה לידינו הזדמנות יוצאת דופן לעקוב אחרי תהליך העבודה של מרווין פיק, על איורים שהחל להכין לספר בית קדרות.
דווקא היום, כשמוצרים מתוכננים מלכתחילה שיהיו תקפים לזמן קצוב כדי שנקנה חדשים, הסרט הנפלא הזה חשוב עוד יותר.