לאייר את דיקנס מרחוק

בעבר כתבתי כבר יותר מרשומה אחת בנושא איורים לכתבי דיקנס.

יש כמובן הבדל בין התקופות, דהיינו בין המאיירים שאיירו לדיקנס בחייו, אלו שעבדו בצמוד אליו, לבין מה שנעשה לאחר מותו או גם כשהיה חי אבל לא למהדורות הראשונות, שכמעט כולן התפרסמו בהמשכים בחוברות.

רק שתיים מהיצירות הגדולות של דיקנס פורסמו ללא איורים: זמנים קשים ותקוות גדולות. לצערי לא הצלחתי לברר למה דווקא השתיים האלו פורסמו ללא ציורים.

בדרך כלל לכל אחת מחוברות ההמשכים היו מצורפים שני איורים.

אני לא בטוח שהייתי שמח להיות אחד מהמאיירים שעבדו עם דיקנס.

דיקנס, שהקפיד מאוד על אמינות ודיוק בענייני זמן ומקום, לא נתן למאיירים חופש רב. זה יתרון גדול כשמדובר במחקרים היסטוריים שנעשים היום על התקופה, בעיקר תקופת דיקנס הקדומה, כשעדיין אין תיעוד בצילום (חשוב כמובן להזכיר שעד שהומצאה המצלמה הנישאת גם הצילום לא היה בדיוק תיעוד של "הרחוב", שכן כל הצילומים שנעשו בסטודיו אין בהם עדות של ממש על חזות הרחוב).

אבל במאיירים אני לא מקנא. מפני שלפעמים המאיירים היו צריכים להכין את האיורים לפני שדיקנס סיים לכתוב את הטקסט. הוא היה נותן להם סיכום של הדברים, וכמובן רואה את הסקיצות ומעיר (חוויתי חוויה דומה כאשר במשך כמה שנים הייתי צריך לספק לידיעות אחרונות איורים לרשימות של אהרן בכר, עוד לפני שהוא סיים את הכתבה).

עבור מי שרוצה לדעת מי היו המאיירים שעבדו עם דיקנס בחייו, סרקתי את הפסקה הזאת מתוך הערך על דיקנס באנציקלופדיה:

המאיירים שאציג לכם ברשומה הזאת לא עבדו בצמוד לדיקנס, ורוב האיורים שתראו נעשו אחרי שדיקנס מת, ובכל זאת תראו שכמעט כולם הקפידו בכל מה שנוגע לאותנטיות של הלבוש והסביבה.

המאייר הראשון שאציג כאן הוא הארי פרניס (1925-1854). בעבר כתבתי עליו בעיקר ברשומה על הספר סילבי וברונו של לואיס קרול. פרניס היה המאייר של סילבי וברונו, ולמרות שהיחסים בינו לבין לואיס קרול היו יותר טובים מאשר אלה שהיו לקרול עם טניאל, קרול בכל זאת הטריד את פרניס.

לאחר שקרול מת פרניס פרסם את האיור הזה:

רואים בו את פרניס הגוץ חוסם בפני קרול את הכניסה לסטודיו, כדי שקרול לא יראה את הסקיצות לסילבי וברונו. עוד פרטים תוכלו לקרוא כאן.

פרניס היה איש חברה מובהק, ואם הייתם ידוענים בימיו לא היה לכם סיכוי אם פרניס לא היה כותב עליכם ומצייר אתכם.

האופי הקריקטורי של עבודותיו, שהדגיש יסודות סטריאוטיפים, והיכולת שלו להדגיש מעמדים דרמטיים בהמון קווים, התאימו מאוד לטיפוסים של דיקנס.

וכמובן צריך לזכור שכאשר האיורים האלה התפרסמו דיקנס כבר היה מת 40 שנה.

הנה איור מאוליבר טוויסט, אוליבר מוחזק על ידי ביל סייקס:

והנה שני איורים לספר בית ממכר עתיקות:

בניגוד לקריקטוריסטים רבים, שלא תמיד מתעניינים ב"סביבה" או ברקע, פרניס בונה את הקומפוזיציות שלו מהמון פרטי רקע, להם הוא מקדיש תשומת לב לא פחות מאשר לגיבורים.

אוי, כמה שהוא דרמטי.

זוהי סצנת הכלבים המרקדים מבית ממכר עתיקות.

המאייר הבא צעיר מפרניס ב-11 שנה. שמו ג'ון הנרי פרדריק בייקון (1866-1914). בשונה מפרניס בייקון נחשב לצייר והצליח מאוד בימיו בעיקר בסצנות החברתיות שבהן הצטיין, רובן צוירו בצבעי מים בצבעי פנים (חום, ורוד וכאלה), וגם באיורים שלו בנושאים היסטוריים.

בייקון עשה איורים לשלושה ספרים של דיקנס. אחד מהם הוא דומבי ובנו:

השני הוא הרפתקאותיו של מרטין צ'זלוויט:

והשלישי הוא דוריט הקטנה, וזה אחד האיורים הידועים שלו:

בייקון קלע בעבודותיו לטעמם של האצולה ומשפחת המלוכה והוענק לו התואר MVO  – חבר במסדר הוויקטוריאני.

בייקון מת כשהיה בן 48.

המאייר הבא שאציג שמו קלוד שפרסון. הוא היה צעיר מבייקון בשנתיים וגם הוא לא האריך ימים (חי בין השנים 1921-1867).

גם שפרסון היה מה שמכונה "מאייר חברתי", ואמרו עליו שהוא במיטבו כשהוא מאייר ילדים ונערות. הוא התמחה באיורים קריקטוריים בשחור-לבן ונחשב לווירטואוז בעל קו די חופשי.

מי שנחשב לממשיך שלו בפאנץ' היה ארנסט שפארד הגדול.

הנה כמה איורים של שפרסון לכתבי דיקנס.

האיור הראשון הוא לניקולס ניקלבי:

האיורים שלו לדיקנס אופיינו בדרמטיות, שהודגשה על ידי משחק קונטרסטי של אור וצל, כמו אלה לכריסמס קרול:

או כמו אלה שאייר לסיפור האיש המכושף, מסיפורי חג המולד של דיקנס:

וזהו איור שמדגיש את הקו החופשי שלו, גם הוא לאחד מסיפורי חג המולד:

המאייר הבא הוא קצת שונה מקודמיו. מדובר בג'ון אוסטן (1948-1886) (John Austen) (1886 – 1948).

אוסטן היה מושפע מהאר-נובו וכמובן מבירדסלי, והספר המאויר הידוע שלו, המלט, הוא דוגמה מובהקת של האר-נובו הבריטי:

מאוחר יותר עבר אוסטן לאייר בסגנון האר-דקו.

המהדורה המאוירת שלו לפיקוויקים מעניינת מאוד, והיא נחשבת לאחד מספרי האר-דקו החשובים.

הנה מר ג'ינגל מהמהדורה הזאת:

והנה עוד איורים של אוסטן מהפיקוויקים:

המאייר האחרון שבחרתי מהמוני המאיירים שאיירו לכתבי דיקנס הוא רון אמבלטון. הוא הצעיר במאיירים שהבאתי היום וחי בין השנים 1988-1930.

בתולדות האיור האנגלי אמבלטון נחשב כמי שהחיה את הקומיקס גם לילדים וגם למבוגרים אחרי מלחמת העולם השנייה.

כאשר זוכרים שהאיש הלך לעולמו בגיל 57, קשה להבין איזו כמות איורים הוא הספיק ליצר בחייו הקצרים, מה גם שהאיור שלו, בעיקר בספרים, מוקפד ועשיר בפרטים.

הוא צייר ספרים קלאסיים רבים, ביניהם הרפתקאות רובין הוד וסיפורי המלך ארתור, וכאמור ספרים רבים של דיקנס.

הנה האיור של פיקוויק מחליק על השלג מספר שיצא ב-1986:

והנה איור של הסצנה הידועה מאוליבר טוויסט, שבה אוליבר מתבונן איך דוג'ר גונב ממחטה מהג'נטלמן:

והנה עוד איור מאוליבר טוויסט, בו נראים ביל סייקס, פייגין וננסי:

והנה איור מניקולס ניקלבי:

והנה איור שבו נראים נל הקטנה וסבא שלה כאשר מגיע ג'רי עם הכלבים המרקדים מהספר בית ממכר עתיקות:

האיור הבא הוא ממרטין צ'זלוויט:

והנה החתונה של קפטן באנסבי מהספר דומבי ובנו:

והאיור הבא הוא מזמנים קשים:

והנה פיפ ומיטיבו מאגריץ' מתקוות גדולות:

שוב אני מזכיר שברשומה הזאת בחרתי בכוונה כמה מאיירים פחות מוכרים מתוך השפע שאיירו לדיקנס.

בין המאיירים הידועים שאיירו לדיקנס עליהם כתבתי בעבר נמנים גם אדוארד ארדיזונה, מרווין פיק ורונלד סירל.

להרצאה שנתתי בעבר בבית אריאלה הכנתי מצגת שבה איירתי כמה מהדמויות במועדון הפיקוויקים:

ואסיים במחווה שלי למאייר הרולד קופינג, שאהב מאוד את דיקנס ואפילו שיתף פעולה עם בתו של דיקנס בספר שאייר (אכתוב עליו בהזדמנות).

עיבדתי כמה איורים של קופינג. באיור אחד רואים את פיקוויק מרצה במועדון שלו:

עוד אחד מהפיקוויקים, בו נראים סם ולר ואביו טוני:

והאיור השלישי הוא מדייוויד קופרפילד: