ריאיון עם בתיה קולטון

זהו הריאיון השלישי שאני עורך עם מאיירים ישראלים, והפעם עם בתיה קולטון, מאיירת נפלאה.

בין שאלה לשאלה, וגם בסוף הריאיון, שיבצתי עבודות שבתיה שלחה לי.

אני אסיר תודה לבתיה.

צילום: דוד עדיקא

ממי הושפעת כשלמדת איור? ואיך זה נראה מנקודת מבט של היום?

במהלך תקופת לימודים אני מניחה שכל סטודנט נשאב לנקודת המבט שלו על העולם ומנסה לבטא אותה דרך הכלים שהוא רוכש. נקודת המבט שלי מאז ומתמיד הייתה לבחון את האבסורד שמסביבי, ולכן אך טבעי היה שאמשך לגרוטסקה ולהומור. הושפעתי הרבה מהסרטים של ז'אק טאטי. זה הדוד שלי הוא הסרט שראיתי הכי הרבה בחיים. באמנות הסתכלתי הרבה על ג'ורג' גרוס, ציורים של ימי הביניים, סרטי אנימציה, כמו צוללת צהובה, האחים פליישר, יאן שוואנקמאייר ועוד. המאיירים שהשפיעו עליי הם נחום גוטמן, רותו מודן, מוריס סנדק, אדוארד גורי, הנריק דרשר, טומי אונגרר. מנקודת המבט של היום אפשר לומר שהיא לא השתנתה. העבודה שלי תמיד מציגה את האבסורד, גם בתכנים וגם באפיון הדמויות ובסיפור שאני מספרת דרכם. כמובן שהחכמתי ונוספו לי אין-ספור משפיענים תרבותיים. אני כן חושבת שהתעדנתי מבחינה סגנונית, כלומר הדרך הציורית שלי לבטא את מחשבותיי היא פחות בוטה סגנונית (פחות שיניים????), אבל זה קשור ליד שמשתכללת ומתחילה להיות מסוגלת להבהיר בצורה ברורה יותר את הרעיונות ללא צורך להעמיס על הדימוי.

את מסוגלת להגדיר את מה שמיוחד באיור שלך?

אמשיך את מה שאמרתי קודם – האבסורד, מתיחת גבולות הדמות, שתוכל לבטא בצורה ברורה את נקודת המבט שלי על העולם. והסיפור הצבעוני שלי. מכיוון שאני אדם מאוד תזזיתי ואנרגטי, אני משתמשת בהרבה צבע, פעולה שחשובה אצלי לא פחות מעבודת הסגנון. הצבע מדגיש את ההומור והאבסורד ומושך הרבה זבובים.

מה את אומרת או כותבת לסופר או לעורך כשפונים אלייך בבקשה לאייר ספר?

אני מבקשת שיניחו לי, כלומר שינסו לתת לי את אותו שקט וחופש שהכותב מקבל כשהוא הוגה את הרעיון. על עריכת הציור (בדומה לעריכת סיפור) אני מדברת עם הקולגות שלי .

אני רוצה להאמין שכשפונים אליי, עושים זאת מתוך היכרות עם עבודתי וסומכים עליי. עריכה מצד אנשים שמשרתים שיווק או פוליטיקליקורקט בדרך כלל מסרסת אותי ומוציאה אותי מהלך הרוח היצירתי שבו אני נמצאת כשאני עובדת.

כמובן שאני בעד שיחה עם הסופר או העורך, אך בעיקר על הטקסט והפרשנות.

כשמישהו או מישהי צעיר/ה בא להתייעץ אם ללכת למסלול של איור, מה את אומרת לו/ה? כלומר איך את מסבירה להם למה הם נכנסים? ומה את מציעה להם בקשר ללימודים או הכשרה?

אני מנסה לברר עם אותם אנשים מה מניע אותם וכמה התשוקה שלהם חזקה. אני מסבירה להם שלאיור יש הרבה זרועות והוא יכול להיות רב תחומי; שהוא נקודת מוצא להרבה מדיומים דיגיטליים ואנלוגיים, וזה הכוח שלו, ואם זה מה שמושך אותם – הציור שמספר סיפור – כנראה שלא יוכלו להימנע מזה, אבל שייקחו בחשבון שאלו יהיו חיים צנועים כלכלית אך אפשריים. עם הרבה רגעים מספקים, בתוך הרבה רגעים של חשבון נפש ותסכול.

אילו מאיירים בעולם מסקרנים אותך? ועל מי מהם את ממליצה לי שאכתוב בבלוג?

ואו שאלה מצוינת. אז ככה:

הגדול מכולם שאליו אני חוזרת שוב ושוב הוא וינזור מקיי, אבי האנימציה, אלוף הצבע והקומפוזיציה, וכמובן העולמות הפנטסטיים שהוא מתאר בדרך מאוד מיוחדת ומהפנטת.

ממאיירי תור הזהב:

רנדולף קולדקוט, מאייר חכם וחד, שמסובב סכין בבטן של הצופה בדימויים החזקים שלו ובתנועה והתנופה של ציוריו.

לסלי ברוק, אחד המאיירים האהובים עליי. בדומה לקלדקוט גם אצלו היחסים מבריקים בין הטקסט לדימוי. העושר הסיפורי יוצא מכל קו שהוא מצייר. ובכלל, הוא אלוף מציירי החיות.

ו. ו. דנסלו, על העיצוב החזק באיורים; על סגנוני החיות המופלאים; על הצמצום הצבעוני, והמודרניזם יחסית לזמנו.

תום זיידמן-פרויד, מאיירת אהובה שהקדימה את זמנה. על הפרשנות המופרעת והתעוזה. מעוררת מחשבה, מעבר לטקסט שנגמר.

אסתר אבריל Esther Averill – אלופת החתולים.

רמי שארליפ – על ההומור המופרע.

רוז'ה דיבואזן – ריבוי סגנונות; הפרדות צבעים, וציורים נוגעים ללב.

ברכט אוונס – מאייר וקומיקסאי עכשווי, אלוף צבעי המים.

ויש לי את החמישייה האלופה שלי:

טובה יאנסן, ולטר טרייר, אדוארד גורי, סול סטייברג, יז'י שאלמון.

הרשימה מאוד ארוכה, אז אעצור פה.

אילו ספרים את חוזרת וקוראת? ומיהם הסופרים האהובים עלייך?

כשהייתי ילדה, ואחר כך נערה, חזרתי וקראתי בשקיקה כל ספר שנפל לידיי. אני מאוד אוהבת לקרוא, וכמו כולם בשנים האחרונות קשה לי יותר להתמסר לקריאה מאשר לצפייה בסדרות וסרטים.

שני ספרים שאני חוזרת אליהם הם קרלסון המעופף של אסטריד לינדגרן, ספר מצחיק מאוד. הדמות של קרלסון כתובה נהדר. והיחסים שלו עם הילד הם מהמעניינים שקראתי.

קץ הילדות – מדע בדיוני של ארתור סי קלארק, שנותן זווית מיוחדת ומעניינת על משמעות החיים.

סופרים אהובים:

נטליה גינצבורג, דוסטויבסקי, צ'כוב, איסאק באבל, ז'ורז' סימנון, אנטוניו מולינה, רוברטו בולניו, דיאנה ויין ג'ונס, אמילי ברונטה, ג'יין אוסטן, וירג'יניה וולף, ארתור סי קלארק, פיליפ קיי דיק,  אסטריד לינדגרן, נורית זרחי, אורלי קסטל-בלום, שמעון אדף, יהושע קנז. ספרי הנוער של רבקה קרן, ועוד הרבה.

יש ספרים מהקלסיקה העולמית שהיית שמחה לו היו פונים אלייך לאייר אותם?

שירי אימא אווזה.

פעם בריאיון נשאלתי "מה זה בשבילי איור טוב". לקח לי קצת זמן לנסות ולהסביר. נראה לך שאת יכולה?

איור טוב, ציור טוב, הוא בשבילי משהו שאני רוצה לאכול אותו.

איור טוב הוא איור שאני לא מצליחה להבין איך חשבו עליו איך ציירו אותו. איור טוב הוא כזה שגורם לי להרגיש ענווה גדולה ושיש לי עוד הרבה ללמוד. זה בעיקר עובד על הרגש, במיוחד רגש הקנאה והשמחה שגיליתי איור שכזה.

ואם התכוונת להסבר דידקטי לא תקבל ממני כזה.

האם את גם כותבת? ואם כן, את יכולה לספר על זה?

כתבתי בעבר כמה קומיקסים קצרים, והייתי רוצה מאוד לכתוב ספר ילדים. הבעיה היא שכל הרעיונות שלי הם מאוד לא פוליטיקלי-קורקט, ולכן הם מעוררים גם בי נקיפות מצפון ברוח התקופה בה אנו חיים.

כמורה, האם את יכולה לנבא מי מהסטודנטים יהיה מאייר מוצלח?

זה גורם חשוב במדד ההצלחה.

הרבה אנשים יכולים להיות מאיירים מוצלחים, אבל לצערי הכישרון לא מספיק. ההצלחה תלויה הרבה באופי וביחסי האנוש. אנו עובדים מול אנשים ועם אנשים בדדליינים בלחץ עצום, ולכן קשה לנבא את התנהגותו של סטודנט בעולם המקצועי. מצד שני יש תמיד סטודנטים שהם כוחות טבע שיגיעו רחוק, והניבוי לא קשה בעניינם.

ראיתי פעם ספרי סקיצות נפלאים שלך. את יכולה לספר על זה משהו?

ספרי סקיצות הם אידיאולוגיה בשבילי. ובית הבראה לדחף הבלתי נשלט לשרבט כל הזמן.

הראיונות הקודמים שערכתי ופרסמתי היו עם אורה איתן ועם ירמי פינקוס.