כמו ברשומה הקודמת, גם כאן אעלה הרהורים, והפעם על המשפט שכבר חזרתי עליו פעמים רבות:
אני אוהב לעשות הכול, רק לא מה שכבר עשיתי.
(אם כי כפי שנוכחתם יש משפטים שאני אוהב לחזור עליהם פעמים רבות).
כמובן שאת הנטייה לשנות כיוון גם בטכניקה וגם ברעיון הייתי מעביר באופן קבוע לתלמידים שלי.
לכן בארכיון שלי, במגירה שכתוב עליה "לימודים", יש כמה מעטפות שבהן יש חומר בתחומים האלה. באחת ממעטפות השיעורים על גיוון בטכניקה יש דמות אחת:
בזמן השיעור הראיתי לחברים שלמדו אצלי איך אני מבצע אותה בטכניקות או בכלים שונים:
וזה, כמו שאתם מתארים לעצמכם, החלק הקל במה שאני קורא "וריאציות על נושא".
החלק הקשה יותר הוא למצוא פתרונות שונים לסיטואציה פשוטה. כלומר תשובות לשאלות: עד כמה אפשר להתרחק מהסיטואציה הבסיסית שמתוארת בטקסט ומה משיג המאייר בכל אחד מהרעיונות.
אז הנה דוגמה לעניין הרעיוני, באמצעות שיר שבחרתי לצורר העניין:
זהו שיר של יהודה אטלס מתוך והילד הזה הוא אני.
בספר האיור הוא זה:
שהוא בעצם תיאור של הסיטואציה, שמסתדר טוב עם החלונות שבכל עמוד. את הסיטואציה, שבה אחד ההורים מזהיר את הילד, אפשר כמובן לצייר באין-סוף צורות, למשל כך:
לפעמים המאייר יכול לשחק בזמנים ולצייר למשל את ההורים או אחד מהם עם הילד ליד חנות נעליים כשהם מביטים במגפיים בחלון:
או את הסיטואציה שאחרי הקנייה. פה הוספתי גם מילים לאיור, כמו שאני עושה לפעמים:
אפשר באיור לתת גם סיפור רקע רחב יותר, נניח שהילד בכלל לא רוצה לנעול את המגפיים בתגובה לכך שלא מרשים לא ללכת בבוץ:
ואם אני רוצה להגזים את זה שהוא לא רוצה לנעול את המגפיים, אני יכול אפילו לאחסן אותם בכספת. זה מוגזם, אבל מותר להגזים, לא?
וכמובן יש המון אפשרויות להראות את הניגוד בין מצבו של גיבור השיר לעומת ילדים אחרים:
הילד יכול להבין, לפחות לכאורה, שצריך לשמור על המגפיים, אז אפשר בהגזמה לעשות איור כזה:
ואז הפרשנות היא שהילד מבין שמה שאסור זה בעצם ללכלך את המגפיים.
ואם כבר אנחנו בפירושים אירוניים או מופרכים, אז אפשר בכלל שהמגף ברח ממנו לבוץ:
ואפילו שהילד מנסה לדוג את המגף. זה כבר מתרחק מאוד מהטקסט המקורי. אבל לפי הבנתי כדאי לפעמים ריחוקים כאלה:
ואפילו להראות תוצאות של העניין, כלומר האזהרה הייתה במקומה והילד הסורר שנכנס לבוץ שוכב כעת חולה…
וכמובן האפשרות הפשוטה שהילד ממש לא מקשיב ובכל זאת נכנס לבוץ:
עשר ההצעות לפרש את הטקסט באיור הן כמובן רק טיפה בים, וכל אחת מהן מדגישה היבט אחר של הטקסט.
ניסיתי ברשומה הזאת בעיקר להדגים איך נראית הסטייה שלי לנסות ולגוון את האיור שלי.
החיים הוכיחו לי שחזרתי על עצמי הרבה יותר ממה שרציתי ואת השינוי והגיוון ביטאתי בעיקר בעבודות שעשיתי ללא הזמנה וגם בשיעורים עם תלמידים שלי. כלומר בשיעורים שהייתי מעביר אצלי בסטודיו, מוסד שלא פעיל מזה כעשר שנים.
הנה עוד בסיס לתרגיל שעשיתי עם תלמידים. והפעם שש דרכים להצללה בקווים שחורים של דמות אחת:
סידרת לי נושא לשיעור בזום. תודה רבה!