מארק סימונט וחברות בין מאיירים
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
בביקורות אמנות בימינו המילה "סוריאליזם" היא לפעמים מילת גנאי. לעומת זאת, בהקשר של איור משתמשים בה הרבה ולרוב במובן חיובי
כשחיים סיפר שפיתגורס אהב להדגים בעיות מתמטיות בעזרת גולות, אותי עניינו רק הגולות, כי בילדותי בכרכור קראנו להן "בלורות"
הסאטירה הבריטית חצתה כבר מזמן את גבולות "הטעם הטוב", אבל לראות ממש את הבובות הגרוטסקיות האלה מתנועעות ומדברות – זה היה שיא חדש.
גם מי מכם שאוהב סמלים סתומים או מעורפלים וחיבורים לא מקובלים, שאפשר לתת להם את הכינוי "סוריאליזם", ימצא שפע מאלה אצל גארוסט
"…נאמר לי שהמכתבים שהוחלפו בין השתיים היו דוגמה קלאסית לכמות העלבונות שאפשר להכניס לגיליון נייר מכתבים רגיל אחד".
אני לא הכרתי עוד מישהו שהיו בו שילוב של טוב לב, נדיבות, חוכמה וכישרון, ועם כל זה הייתה בו צניעות אמיתית וחוסר עניין וצורך להתבלט.
אנחנו יודעים שבמשך שנה בן אדם יכול להשתנות בלבוש, בתספורת, בגילוח ואפילו בדיאטה, עד שגם אימא שלו לא תכיר אותו, אבל המאיירים לא מוכנים לחיות עם זה.
מי שמכיר אותי יודע שאין לי רישיון נהיגה. צרפו לזה את העובדה שלאחי המנוח אמנון היה בית ספר לנהיגה במשך 20 שנה.