אחת לכמה זמן חשוב לי להזכיר כאן שהאמנות, למרות שהיא שואבת את קיומה מהמציאות, היא בהרבה היבטים היפוכה של המציאות.
כמעט כל דבר שבמציאות נחשב לשלילי, באמנות הוא אבן בניין חשובה. למשל – דיקטטורה.
ואני מרשה לעצמי להביא כאן קטע מרשימה של מאיר שלו מידיעות אחרונות מיום 20.1.2023:
זאת יכולה להיות הקדמה כמעט לכל רשומה שאני מעלה, והפעם זאת הקדמה לרשומה על הצייר ז'ראר גארוּסְט.
לא הכרתי אותו ואת עבודותיו עד שלפני כמה חודשים הביא לי חברי אלי שרייבר (חתולי) חוברת של עבודותיו:
בחרתי לספר עליו כאן גם בגלל העניין הרב שמעוררות בי יצירותיו וגם בגלל האישיות המורכבת שלו.
הוא נולד בשנת 1946 בפריז ולמד אמנות ב"בוזאר". בשנת 1991 ייסד עמותה בשם "המקור", שלקחה על עצמה לעזור לילדים ולצעירים מוחלשים מבחינה תרבותית להתפתח על ידי עשייה אמנותית.
וכעת אחלק את הקוראים, לכמה סוגים שונים של "צרכני אמנות פלסטית".
למשל מי שאמן הוא בעיניו "מי שמצליח להעתיק את המציאות" (מה זה?) יוכל ליהנות מהיכולת הווירטואוזית של גארוסט. תראו את הפורטרט העצמי שלו בדמותו של פינוקיו:
מי שבודק יצירות אמנות על פי הזיקה שלהן לעבר יגלה די מהר את הקשר של גארוסט לעבר. למשל לסגנון האור והצל של אל-גרקו:
כמו בציור הזה ששמו קרקס רוסלן, בו הוא נראה לבוש בעור של חמור, אוחז במטאטא שפונה לאזור החלציים של אביו, כאשר בנות משפחתו נראות די נהנות מן המצב.
את אביו, שלדבריו היה אנטישמי אלים ובוטה, הוא ממש שנא.
בכל ראיון שלו הוא מספר שבבית הספר לאמנות, ה"מייסטרים" לא ידעו לצייר והוא למד לצייר בלובר כשהתבונן באל-גרקו כמובן אבל גם בטינטורטו, ולסקז וגם בציירים ההולנדים ובמיוחד בפרנס האלס.
מריחות הצבע בפורטרט העצמי הזה שלו (שמופיע על עטיפת החוברת הנ"ל) בהחלט מזכירות את החופש הווירטואוזי שמאפיין את עבודותיו של האלס:
זה עוד אחד מהפורטרטים הרבים שלו, שהוא קרא לו מסכת כלב. שימו לב לשני החברים שלו עם הכלב – כאן בהגדלה:
חופש נפלא שעל גבול האבסטרקט.
גם מי מכם שאוהב סמלים סתומים או מעורפלים וחיבורים לא מקובלים, שאפשר לתת להם את הכינוי "סוריאליזם", ימצא שפע מאלה אצל גארוסט. כמו בציור עלמה:
הנה פירוט של מה שאתם רואים בתמונה (ואל תתייחסו לזה כמו ל"הסבר" או "פרשנות")
גארוסט בחליפה המשובצת, גארוסט עצמו משחק בקלפים שעליהם אותיות עבריות. מימין זה ידידו המעצב הנודע פיליפ סטארק (שימו לב איך גארוסט מסוגל להתעלל צורנית בגוף ובגפיים, אבל את הפרצופים הוא משאיר בְדיוק של מומחה לדיוקנאות).
מאחור מרים הבתולה מקבלת שי מהשור והחמור – סביבון שעליו המילה "עלמה". אל תבקשו יותר הסברים, גארוסט אוהב לבלבל אתכם.
ואם יש כאלה שאוהבים כל יצירה שמתייחסת לנו היהודים, העולם של גארוסט הוא גן עדן בשבילם.
גארוסט עצמו כאמור לא יהודי. אבל יש לו קשר עמוק, ולא רק בגלל שאשתו יהודיה, אלא בגלל העניין העצום שהוא מגלה במיסטיקה היהודית.
הוא מיודד מאוד עם הפילוסוף הרב מארק אלן ואקנין. כאן קטע מהציור הרב וקן הציפור:
שוב פורטרט "פרנס האלסי" כמעט.
אני מניח שגארוסט, כמו חלק מאיתנו הסקרנים, אוהב מאוד את מצוות שילוח הקן, שיש מיסטיקנים יהודים שרואים בה את אחד הגילויים היפים שמאפיינים את היהדות במיטבה…
והנה הציור מדרש:
דרך מעניינת להדגים את העומק במחשבה היהודית. הוא עצמו יצור כחול בעל שני ראשים, שמתעופף בחלל הספיקות או הבורות ומבקש מהרב שיסביר לו כל מיני סוגיות שנראה כאילו יצאו מהספר (בספר כאמור אין מילים). אבל הרב, גם בפרצוף המפקפק וגם בתנועת היד, רומז לנו שאין סיכוי להבין את המדרש בלי להקדיש לזה את כל החיים. אתם מכירים משהו יותר יהודי מזה?
ואם נדמה לכם שאת זה הבנתם, אז תראו את זה:
פה יושבים שלושה חכמים: קפקא, בורחס והרב שושני, ודנים בסוגיה "האם כבד אווז הוא כשר ומותר לאכילה".
שושני, אם אתם במקרה לא זוכרים, היה חכם יהודי שמת ב-1968, וכבר בחייו היה דמות מסתורית. ככה שבשביל גארוס הוא חומר ממש טוב.
גם אל קפקא גארוסט הרגיש קשר מיוחד, וחברו ואקנין שהזכרתי לעיל הוא בין השאר מומחה לקפקא וכתביו.
הנה עוד עבודה מסדרת קפקא ושמה קפקא והסנאי:
למה דווקא סנאי על הראש של קפקא?
בשנת 2013 ביקר גארוסט בישראל ונתן הרצאה במכללה של נתניה וסיפר שם על הקשר ליהדות. אז אולי זה המקום להזכיר גם את מארק שאגאל, שהדמויות המרחפות שלו השפיעו אף הן על העולם המרחף של גארוסט, כמו בעבודת הטריפטיכון הענקית הסעודה (כל אחד מהלוחות הוא בגודל של 3 מטר על 2.70 מטר):
מלבד קפקא (הפעם עם עורב על הראש) תמצאו שם גם את גרשם שלום, אסתר המלכה ועוד רבים שלא הצלחתי לזהות. תוכלו, קוראים יקרים, למצוא בלוחות האלה עוד שפע של רמזים שיעזרו לכם להעמיק את הבלבול…
אבל אוהבי הפרשנות הפסיכולוגית שביניכם יוכלו להתעמק ולהתענג על האירועים "המשפחתיים", שהם חלק נכבד מעבודותיו. הנה הציור שארטר:
משהו שכנראה מבוסס על אירוע אמיתי.
גארוסט המפוחד זוחל בקתדרלה לפני איזה מבוך ומרסק נרות, באירוע שנראה כמו חתונה.
המשפחה של גארוסט נוכחת ברבות מהעבודות שלו.
האב כמובן מופיע כדמות שלילית, כמו למשל בציור הזה שנקרא האקדח המכה:
יש רמז לאירוע שהוא זוכר מילדותו, שבו אביו איים להרוג את אימו כיוון שהיא אחזה בקראף (כד יין) בצווארו במקום בידית. בציור נראית אימו בדמות הקראף עם ידית.
על השולחן תמונה שלו כילד.
ואם באקדח המכה אפשר להבין כמה סמלים שמתקשרים לאירוע, הציור הזה, סוד משפחתי, נשאר סוד גם לצופה שמצליח לפתור את כל תשבצי ההיגיון:
והנה אשתו אליזבת:
ושני בניו, גוויאם:
ואוליבר:
וכעת לאוהבי ה"אמנות הספרותית", שרבים מכנים בזלזול "איור".
אז בדומה למאייר כמוני, שמגיע לעולם האמנות בעיקר דרך ספרים וספרות, גארוסט אוהב מאוד, פרט לקפקא שכבר הוזכר כאן, לדבר (ולצייר) על ההשפעה שיש לספרים בכלל על עולמו האמנותי, כמו האהבה שלו לדון קישוט.
שני הציורים האלה מתקשרים לשריפת הספרים.
הנה אחד מסדרת הציורים בהשראת פאוסט של גיתה:
הדמות מימין היא גארוסט עצמו.
אני מניח שגם מפיסטופלס (הדמות הימנית) הוא מישהו ידוע, אבל לא הצלחתי לברר.
כשנשאל ז'ראר גארוסט באחד הריאיונות איך הוא מסתכל על הקריירה שלו, הוא ענה כך:
"כשאני מסתכל על רטרוספקטיבה כזו, אני רואה שההשראות שלי (פאוסט, הקלאסי והאינדיאני, ויליאם בלייק, דון קישוט, הטקסטים התנ"כיים) עושות רושם של סיפור יחיד, אגדה יחידה, ושאני אוהב להסתובב על הסיפור הזה ולחזור על פרטים מסוימים – אני חושב על אמנים אמריקאים והדינמיקה הצנטריפוגלית שלהם. הם פולשים לעולם! אני ההפך: יש לי גישה צנטריפטית, ספירלה הנוטה למרכז, והמרכז הזה נמצא עמוק בתוכנו. זה מגיע מהתת מודע. אגדות מכל סוג מעניינות אותי כפנייה מהלא מודע. מה שטוב בציור הוא שזה קצת כמו התת מודע של האמן שפונה אל תת המודע של הקהל: יש סוג של העברה של תת מודע בלי מילים שלא אני ולא הקהל יכולים להגדיר".
עד הפעם הבאה שגארוסט יגיע לארץ, תלמדו צרפתית ותוכלו לשמוע אותו מספר (הוא עושה את זה בחן רב).
לא אוכל לסיים את הרשומה על ז'ראר גארוסט בלי לספר על המפעל הנפלא שהוא ואשתו הקימו בשם La Source.
הוא נוסד בשנת 1991 ונועד לקרב ילדים ובני נוער מוחלשים ומודרים לעשייה אמנותית שלדעת גארוס עוזרת לפתח דמיון, רגישות ואינטליגנציה.
הזוג רתם כ-200 אמנים שמדריכים, נכון להיום, כ-12,000 ילדים ובני נוער ב-240 פרויקטים אמנותיים.
הרעיון להקים את העמותה הזאת עלה לגארוסט כאשר הבין מה העיסוק באמנות עשה לילד המסכן שהוא עצמו היה.
במובן זה גארוסט הוא אמן יוצא דופן וראוי להערכה.
הנה עוד כמה עבודות שהפעם לא ליוויתי אותם במילים:
*ותודה לחברתי אלה לשם שתרגמה עבורי מצרפתית.
