אווירה של סולם עם משקפת – תגובה לביקורת
אחרי כ-500 ספרים שאיירתי וכתבתי, זו הפעם הראשונה שבה אני בוחר להגיב לביקורת.
אחרי כ-500 ספרים שאיירתי וכתבתי, זו הפעם הראשונה שבה אני בוחר להגיב לביקורת.
כמה מאיירים מן העבר, שאיירו ספרים בודדים ונשכחו. חלק מהם היו אמנים ידועים בזמנם, שעסקו לפעמים באיור כפרנסה צדדית.
לנו הקוראים נראה שזה נמר דמיוני מכיוון שפרט לטרייסי עצמו איש לא רואה את הנמר,
המטרה שלי כאן היא להראות את הניסיונות שלי בגיוון, מה שלפעמים אני מכנה "המעבדה שלי".
האחד לא נזקק למסגרות; השני לא מראה לנו את העיקר ועלינו לנסות ולפענח
"אני כותב ומאייר מהר מאוד, אבל לחשוב על הרעיון לוקח לי לפעמי חודשים ואפילו שנים".
סגנון אישי הוא הקו שנוצר כאשר מחברים את כל הנקודות בדרך הבריחה שלך מכל היעדים שכבשת.
העניין שמצאתי בספר הזה נבע מכך שכבר בהקדמה הוא מזהיר את קוראיו: "אל תקנו את הספרים האלה שבהם מלמדים אתכם לצייר, כי אי אפשר ללמוד לצייר מספרים".
"לא רק שאנשים ממשיכים לקרוא ספרים, אלא שהם קוראים בכל מקום. תראו שיש לי קוראים בזמן הקניות, תוך כדי נסיעה, על חוף הים, בגשם, במיטה ובצל העץ עם כריך וכוס יין".