על עצלנות, ליונל פיינינגר, שקיפות וגלויות

גלויות הדואר התייחסו למכתבים כמו ש-SMS מתייחס לאימייל. או במילים פשוטות: זה היה מפלטם של העצלנים.

כשביקרתי לאחרונה בנשיונל פורטרט גלרי שאלתי אותם אם יש ירידה במכירת הגלויות בהשוואה לתקופה שלפני חידושי התקשורת הסלולארית, והם אמרו שיש ירידה של יותר מ- 50% במכירה.

המקום המכובד שהיה לגלויות בתקשורת בין בני אדם הפך את הפורמט הזה של הגלויה למשהו שקסם גם לאמנים רבים.

כבר מזמן רציתי לכתוב על האמן ליונל פיינינגר (1871-1956). כאן הוא ברישום של אמיל אורליק:

כשגיליתי כתלמיד בצלאל את פיינינגר, התרשמתי מאוד מהקשר המיוחד בין הטכניקה שלו לסגנון שלו, קשר שאצלו הוא בולט במיוחד. אין לי דוגמה טובה יותר ממנו לטכניקה שמושפעת מסגנון, ולהפך.

פיינינגר הוא חוליה אופיינית שמקשרת בין האמנות האמריקאית לגרמנית בתחילת המאה ה-20.

הוא נולד בניו יורק למשפחה מעורבת גרמנית-אמריקאית, ובשנת 1887, כשהיה בן 16, נסע ללמוד בברלין ואחר כך גם בפריז.

בשנות ה-20 המוקדמות שלו עסק פיינינגר בעיקר בקריקטורות, ואם אתם רוצים לדעת את דעתי, הוא עשה את זה מצוין.

מאוחר יותר, כשהיה בן 36, הוא הפסיק כמעט לגמרי לצייר קריקטורות וקומיקס ועבר לעיסוק באמנות.

בהתחלה היה אפשר לראות בציורים שלו דמויות אנושיות, אבל במשך הזמן הציור שלו הפך להיות כמעט מופשט.

פיינינגר היה קשור לקבוצת הפרש הכחול הגרמנית, וכאשר ולטר גרופיוס ייסד את הבאוהאוס ב-1919, פיינינגר היה הראשון שהוא הביא כמורה, ועד היום הוא נחשב לאמן ששייך לבאוהאוס.

בסוף הרשומה אביא עוד כמה מילים על פיינינגר כמאייר.

אז נחזור לגלויות שפיינינגר אהב מאוד לצייר. הנה כמה מהן:

מעניין שאמני הבאוהאוס כולם אהבו את הפורמט הזה של הגלויה. הנה כמה גלויות של אמני הבאוהאוס:

אמנם רבים ציירו גלויות, ורבים גם אספו גלויות שהגיעו אליהם מחבריהם האמנים. יוצר כזה הוא המעצב היפני טאקאהיסה קאמיג'יו, שהוציא כמה ספרים מהאוסף שלו:

הנה שתי גלויות מהספר הזה של האמן היפני המצוין קאטסוּ יושידה (1939-2011):

בשנת 1988 הביאה לי חברה את הספר הזה:

שבו רוכזו הגלויות והמכתבים ששלחו פרנץ מארק ואלזה לסקר-שילר זה לזו.

הנה כמה גלויות שצייר מארק:

והנה גלויות שציירה לסקר-שילר:

הספר הזה, שאת הכתוב בו לא הבנתי, שכן הוא בגרמנית, הביא אותי לצייר ולכתוב לאותה חברה גלויה בכל יום. צד אחד של הגלויה היה מצויר והשני כתוב, וגם ציירתי את הבול. הנה אוסף "בולים" מהגלויות האלה:

בסך הכול ציירתי וכתבתי כ-300 גלויות.

לפני שנים אחדות, במסגרת תערוכה במוזיאון בהרצליה, הצגתי חלק מהגלויות האלה.

אבל פרט לתערוכה ההיא לא ניתנה לאיש הזדמנות להכיר את סדרת הגלויות האלה.

וכעת גילוי נאות, או במילה אחרת – שקיפות:

לפני כשבע שנים, כשהחלטתי להעלות בלוג ברשת, היו לי כמה מטרות.

האחת הייתה לשתף חברים בדברים שאני אוהב – ציורים, איורים, ספרים, ספרי ילדים, לונדון ועוד.

השנייה הייתה להמציא לי הזדמנות לאייר ספרים או טקסטים שאיש לא הזמין.

והסיבה השלישית הייתה להראות עבודות שלי, בעיקר עבודות שלא התפרסמו בדפוס.

למשל הרשומה על המונופרינט נועדה גם להסביר את הטכניקה אבל בעיקר להציג עבודות שלי שנעשו בשנות ה-60 ולא הוצגו או הודפסו מעולם.

אז הפעם רתמתי את פיינינגר, את מארק ואת לסקר-שילר לעגלת האגו שלי, ואני מביא לכם כאן 14 גלויות שציירתי אז לחברתי נ.ב.

וכעת נחזור לפיינינגר.

האיש הזה היה רב כישרונות: קריקטוריסט, צייר קומיקס, מאייר, צייר, מורה, צלם ומוזיקאי.

כקריקטוריסט הוא היה שונה מרוב בני תקופתו. הוא לא ניסה לפשט את ה"מסר" והשימוש שלו ביסודות שאימץ מהאמנות של זמנו מקשה מאוד על מי שמחפש בקריקטורות שלו אמירה ברורה.

הקומפוזיציות שלו מורכבות:

במקרים רבים הוא משמיט מהדמויות קווים רבים והן הופכות לחסרות פלסטיות, עם מגמה של מופשט.

גם השימוש המעניין שלו בטקסטורות מקשה על עינו של הצופה.

בחרתי לא לדבר על פיינינגר המאוחר (הצייר), אבל הנה כמה עבודות שלו כצייר:

.