מיירה קלמן והסגנון החופשי
התהליך הזה של ויתור על סקיצות או על תכנון יתר הגיע אמנם גם לאיור, אבל הרבה יותר לאט מאשר לציור.
האביר בן דמויות היגון הרבות
דון קישוט הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר ליצירה שכל מי שיודע לקרוא מכיר – בעיקר במה שמכונה "מערב" – ואחד מאלף אולי קרא
מהילדים שלנו ועד אי הפינגווינים ודרייפוס
אנטול פראנס כמעט הקפיד שלא תהיה "עלילה" בסיפורים שלו, אלא מעין "צילום מצב", שדרכו העביר מסרים שלדעתו התאימו לילדים.
מאחורי הקלעים של האריה שאהב תות
את הסיפור הזה חיבב עליי בעיקר חברי שלמה ניצן, שהיה קורא אותו באופן נפלא באוזני ילדים שרצה לשמח אותם.
מאיירים יפנים בהשפעת המערב
בשנים שבין שתי מלחמות עולם, האיור בספרי הילדים היפנים הושפע מאוד מהאיור באירופה, ומזרמי האמנות האירופאים כמו הדאדא והבאוהאוס.
פינוקיו – בסיפור ובאיור
פינוקיו הוא ילד רע. בכל הספר הוא עושה מעשים רעים, אבל בזיכרון המשותף של מי שקרא אותו פינוקיו היה ויישאר שקרן.
אוסקר ויילד ואוברי בירדסלי – השתקפות היחסים באיורים
גם ויילד וגם בירדסלי היו כל אחד בדרכו נציגים של הסימבוליזם האנגלי, ולכן לא תופתעו מכך שבירדסלי הכניס יסודות סמליים וסודות באיורים שלו.
המאייר שהביא את הנובלה הגראפית לארצות הברית
הוא החליט להיות צייר לאחר שהמורה שלו לציור בבית הספר היסודי אמר לו שכאשר כותבים את שמו בהיפוך אותיות זה נקרא DRAW.
לצייר את הנונסנס של ליר
הפעם אציג איורים של לורד לעבודות של ליר, וכדי להוסיף חטא על פשע אוסיף גם איורים שאני הכנתי במיוחד לרשומה הזאת.
פייפר וג'סטר – עוד חיבור קלאסי בין סופר למאייר
בעיקר אהבתי את היכולת שלו ליצור סיפור מהמצבים הפשוטים ביותר ולא לפחד שהקוראים שלו ישתעממו בגלל שכמעט אותו ציור מופיע עשר פעמים.