אנדריי צ'צ'וט – קריקטוריסטים מאחורי הסורגים
וההשפלה, שמקורה לא רק ברשעות אלא גם בטיפשות, מכינה אותנו לעידן שבו קריקטוריסטים יבלו בכלא גם בארץ
וההשפלה, שמקורה לא רק ברשעות אלא גם בטיפשות, מכינה אותנו לעידן שבו קריקטוריסטים יבלו בכלא גם בארץ
כמה השפיעה התנועה האסתטית על האיור, וקצת רכילות של התקופה
האנגלים אוהבים כמובן להשתמש ברוחות רפאים שיש להן מידע שאין לבני אדם רגילים. בספרות זה היה קיים אפילו לפני המלט, ובסיפור הזה דיקנס מביא את הסיטואציה הזאת לשיא.
מה קרה בעולם שלמד לבדוק "מה הקהל אוהב"? או אם תרצו, מה הנזק שה"שיווק" עושה לאמנות?
הרבה אפשר לכתוב על התמרסונים המופלאים. בפוסט הזה בחרתי להתרכז בעיקר בהוצאת גאברבוכחוס ובאיורים של השניים.
במהלך השנים התייחסתי לעבודת האיור כמעין מעבדה. וכמו במעבדה, ערכתי מדי פעם שינויים בטכניקה, ובמידת האפשר גם את בסגנון.
התהליך הזה של ויתור על סקיצות או על תכנון יתר הגיע אמנם גם לאיור, אבל הרבה יותר לאט מאשר לציור.
דון קישוט הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר ליצירה שכל מי שיודע לקרוא מכיר – בעיקר במה שמכונה "מערב" – ואחד מאלף אולי קרא
אנטול פראנס כמעט הקפיד שלא תהיה "עלילה" בסיפורים שלו, אלא מעין "צילום מצב", שדרכו העביר מסרים שלדעתו התאימו לילדים.
את הסיפור הזה חיבב עליי בעיקר חברי שלמה ניצן, שהיה קורא אותו באופן נפלא באוזני ילדים שרצה לשמח אותם.