ברשומה על מיירה קלמן ניסיתי לבדוק מי מבין המאיירים לא משתמשים בסקיצות מקדימות, וניסיתי גם להביא דוגמאות של מאיירים שדרך העבודה שלהם היא "ציורית". המסקנה שלי שמדובר במעטים.
זה הביא אותי לבדוק גם את עצמי.
מאז שאיירתי את הספר הראשון שלי בשנת 1957 איירתי יותר מ-500 ספרים.
במהלך השנים האלה התייחסתי לעבודת האיור שלי כמעין מעבדה (בהקשר הבאתי מדי פעם כדוגמה את פול קליי). וכמו במעבדה, ערכתי מדי פעם שינויים בטכניקה, ובמידת האפשר גם את בסגנון האיור.
לא תמיד זה מצא חן בעיני הסופרים והעורכים שעבדו איתי.
סופר שפנה אלי כדי שאאייר לו ספר – מאחר שאהב במיוחד את האיורים שעשיתי לספר האריה שאהב תות (ובעיקר את ההצלחה של הספר) – עיקם את האף כשקיבל איורים שלא היו דומים לאיורים מהאריה שאהב תות.
כדי לבדוק מה מהאיורים שעשיתי לא נעשה בהם תכנון, אני חייב קודם להסביר מה זה תכנון.
יש סוג של תכנון שנקרא סקיצות או רישומי הכנה.
זה בדרך כלל ניסוי על הנייר של סוגים שונים של קומפוזיציות למעמד אחד. הנה איור של ולטר טרייר לספר אמיל והבלשים שבו נראים שני ילדים עוקבים אחרי גרונדייס הגנב:

והנה שש סקיצות אפשריות שעשיתי למעמד הזה:

בשיעורי האיור בבצלאל, אצל המורה שלנו יוסי שטרן, עסקנו הרבה בסקיצות כאלה. זאת דינמיקה שמתאימה לשלב הלימודים, שכן בה יכול המורה לבדוק את דרכי החשיבה של התלמיד.
תפקיד אחר לסקיצה הוא כאשר בראש כבר החלטת איך ייראה המעמד, אבל אתה מכין רישום מקדים על נייר סקיצות, שממנו אתה מעביר אותו לנייר הביצוע, או בעיפרון על נייר הביצוע – קווים שאותם תוכל אחר כך למחוק אם תרצה או להשאיר אותם כחלק מהביצוע. הנה תהליך לדוגמה:




בהמשך אציג כאן איורים מתוך ספרים שעשיתי, שבהם יש מינימום של תכנון או שלא נעשו עבורם סקיצות בכלל. וגם איורים שנעשו באופן שמכונה "ציורי", דהיינו שתנועות המכחול מורגשות היטב במשטחי הצבע. חלק מהאיורים ה"ציוריים" נעשו ללא קווי רישום מקדימים.
מיותר לספר שככל שהאיור פחות מורכב, כך התכנון פחות נחוץ. כמו כאן למשל:
*
בספר הזה למשל עשיתי איורים בטכניקה "ציורית":

יש בו איורים מורכבים יחסית, שאותם קשה היה לי לתכנן בראש:

וגם איורים שבהם לא נזקקתי לרישום מוקדם, כמו אלה:
*
*
בספר מי המציא את האהבה, שכתבה אלה מושקוביץ-וייס, איירתי איורים בצבעי אקריליק, וכמעט בכולם התחלתי עם המכחול והצבע, ללא שלבי תכנון על הנייר:
*
*
*
*
*
את הספר הבא כתב יהודה אטלס על פי סיפור של ש"י עגנון:

גם זה אחד הספרים שכמעט כל האיורים בו נעשו באופן חופשי, ללא שום תכנון מוקדם על הנייר. אני מדגיש "על הנייר" כי ברור שבראש קיים כמובן איזה תכנון.
הנה כמה איורים מהספר הזה
*
*
*
*
גם האיורים האלה נעשו בצבעי אקריליק.
גם בכמה ספרים שעשיתי בכתם אקוורלי יש מינימום של תכנון, כמו למשל בספר החתול פיגארו, של פועה שלו-תורן, שבאיורים שלו נראים קווי העיפרון:
*
*
*
גם בספר אמצעוני של יורם פורת האיורים הם בצבעי מים וגם בו לא נעזרתי בתכנון:
*
*
*
הנה עוד שני איורים בטכניקה מעורבת לספר האיגרת של קדיה מולודובסקי (איורים שלא הודפסו, כי הספר יצא בסופו של דבר עם איורים לא שלי):
*
*
עוד ספר שלא יצא לאור הוא איזה רוח, ספר שכתבתי ואיירתי במטרה להראות סגנונות של ציירים שונים. גם כאן לא היו סקיצות:


גם בכמה איורים מהספר שירת הים של דנה, שכתבה מירי שומרון, עבדתי מיד בצבעי מים ורישום על הנייר, ללא תכנון:

איירתי שלושה ספרים שכתבה אורית רינגל אמיר על הכלבים פטר ואלכס. גם בהם התחלתי את האיורים עם רישומים מקדימים, ותוך כדי עבודה עברתי לאיור חופשי:
*
דינמיקה דומה הייתה באיור הספר הסיפור על האיש הקטן שכתבה תמי לוי נחום:
*
*
בכמה ספרים נעזרתי במי שהייתה אז האסיסטנטית שלי, הציירת המחוננת מרב סודאי.
בספר ציפה ודון זרגוזה, שכתב יוסי עופר, הכנתי רישומים קלים ומרב עשתה את הציור:
*
*
גם בספר האפרוח העשירי של אלתרמן נעזרתי במרב. את האיור הזה היא עשתה על פי רישום קליל שלי:

בספר מעשה בפא סופית של אלתרמן איירתי בטכניקה "ציורית" את הדמויות האלה:

והן זכו לביקורות רבות מפי מחנכים, שטענו שאלה "ציורים אכזריים מדי לילדים…"
וכעת לכמה ספרים שנעשו ברישום שחור-לבן בעט או בציפורן, ללא רישומים מקדימים בעיפרון.
הנה שני איורים לספר אדון פדרו של נתן פורמנסקי:


גם את האיורים לספר דמעה בדש ופרח בעין, שכתבה רות קירש, עשיתי באופן ספונטני:


את האיורים לספר השד מכיתה ז' ציירתי מיד ללא תכנון:


ניסיתי להראות כאן שלבים שונים בתכנון האיור, ואגב כך לחשוף בפניכם כמה ספרים שמזמן לא נמצאים על המדפים בחנויות.
*האיורים שלידם כוכבית הם למכירה. לפרטים התקשרו: 03-5236526






