ריאיון עם צחי פרבר
הבטתי באיור והבנתי שנפשי יוצאת אל הגרוטסקי, אל המוגזם, אל הדבר שלא מחקה את המציאות בצורה ברורה.
הבטתי באיור והבנתי שנפשי יוצאת אל הגרוטסקי, אל המוגזם, אל הדבר שלא מחקה את המציאות בצורה ברורה.
בספר כמובן לא רואים את המתים, אבל שאגאל מוצא הזדמנות לאייר כמה מהם. הו, כמה אני מבין אותו…
אל תדע מאין באת; אל תדע לאן אתה הולך, ואל תיתן דין וחשבון בפני אף אחד.
לאחר שהעיפו אותי מבית הספר החקלאי בפרדס חנה אחרי השנה השנייה עלה להוריי הרעיון לנסות ולרשום אותי לבצלאל.
שתי סיבות יש לכך שהחלטתי להראות לכם בדיחות מהספר הכחול, שלא ראה אור וגם לא יראה
"מאחורי הדלת של רחוב ברגס מס' 19 גברת פרויד עושה כמיטב יכולתה לארח קבוצה של צעירים מהגסטפו, שמחפשים בבית חומר תעמולה אנטי נאצי…"