ספר הבדיחות הכחול

בשנת 2003 כשהוצאת "מפה" הייתה שייכת לכמה חברים, ביניהם דני טראץ', הוצאתי אצלם את הספר הזה:

את השם בחר דני טראץ' והבנתי שהרעיון היה שאם הספר יצליח נוציא גם את הספר הכחול והירוק ועוד. הספר בהחלט הצליח, אבל לא הגענו להוציא את הספר הכחול. בניסיון נואש לאסוף עבורו בדיחות, נוכחתי שאין מספיק בדיחות טובות. אביא כאן בהמשך כמה מאלה שאספתי בכל זאת. אבל לפני כן כמה דברים על ספרי בדיחות ואיסוף בדיחות:

היום, בהרצאות על הומור שאני מעביר, בעיקר ביחד עם אפרים סידון, אני מנסה להראות את המנגנונים העיקריים שעליהם מבוססות בדיחות רבות, ואגב כך אני מוצא את עצמי מספר המון בדיחות. אבל באופן כללי אני די מתרחק ממספרי בדיחות אובססיביים ומוכן להקשיב לבדיחה אם היא ממש במקום, וזה קורה לעיתים רחוקות.

ולפעמים, כשאני מזהה שבקהל יש מספרי בדיחות מקצועיים, אני מבקש במהלך ההרצאה שלא יבואו אליי אחרי ההרצאה לספר לי בדיחות.

כשדני טראץ' הציע לי לחבר ספר בדיחות, אמרתי שאני הכתובת הלא נכונה, אבל הוא פיתה אותי בנסיעה ארוכה ללונדון, שם עשיתי את רוב העבודה, ואז גיליתי מהו הקושי הגדול ביותר של מחברי ספרי בדיחות – מלבד ההחלטות מה להכניס ומה לא, כמובן – והוא איך להימנע מכך שבדיחה אחת תיכנס לספר פעמיים. נוכחתי שאפילו בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב יש בדיחה שחוזרת פעמיים (לצערי אני לא זוכר בדיוק איזו).

כשהספר האדום יצא, גיליתי שגם אצלי זה קרה, אבל מי ששם לב לזה חשב שזה נעשה בכוונה.

שימו לב איזו בדיחה חוזרת פעמיים בספר שלי:

יש שלושה סוגים של אנשים, אלה שיודעים לספור ואלה שלא.

זה ממש נראה כאילו שמתי אותה פעמיים בכוונה, לא?

עוד משהו שלמדתי כשעמדתי להוציא את הספר: שכדאי שיהיה לי עורך טוב; ומי שערך את הספר האדום הוא בני אוֹרי, שאני מעיד עליו שההומור שלו נפלא בעיניי.

אוֹרי הראה לי כמה בדיחות שכדאי להשליך לפח, ובעיקר הציע ניסוחים חכמים יותר לחק מהבדיחות. אוֹרי גם חיבר חלק גדול מההקדמות הקצרות שהבאנו בעמוד הראשון של כל פרק.

למשל:

הבעיה היחידה שהייתה לי עם אוֹרי, שאת כתב היד שלי, שנחשב בדרך כלל לקריא, אוֹרי לא תמיד הבין.

הנה בדיחה שצילמתי מהספר:

אז למי שלא יודע, במקור הסיפור הוא לא על דוב אלא על  אלא על צב, רק שה"צ" בכתב היד שלי נראית לפעמים כמו "ד".

שתי סיבות יש לכך שהחלטתי להראות לכם בדיחות מהספר הכחול, שלא ראה אור וגם לא יראה: האחת היא כמובן בגלל שלא יהיה ספר, אבל השנייה, והיא החשובה, שזאת הזדמנות בשבילי להכין איורים. למרות שבספר הבדיחות האדום אין איורים לבדיחות, אלא רק בראשי הפרקים, כמו אלה שלמעלה.

והעיקר, בחרתי להביא ברשומה הזאת רק "בדיחות של שורה אחת". בעברית זה לא מושג כל כך ידוע, אבל באנגלית Oneliners זה משהו מאוד ידוע.

ועוד הערה:

ייתכן שכמה מאלה שאני מביא כאן כן נכנסו לספר האדום. אז אנא התייחסו אליהן בהבנה ותחשבו שאלה בדיחות מספר הסגול.

אז בבקשה, הנה 33 בדיחות:

החבר שלי ואני נפרדנו. הוא רצה להתחתן וגם אני לא סבלתי אותו.

*

אני שונא לשחק מחבואים. ככה זה מאז שהתחבאתי בארון וההורים שלי עברו דירה.

*

הבחור הזה יש לו כזה אגו – כשהוא מתפלל הוא אומר: "אלוהים, אתה צריך משהו?"

*

הסוס שעליו הימרתי הגיע כל כך מאוחר שהוא נכנס לאורווה על קצות האצבעות.

*

הראש שלו כל כך גדול שלאזניים שלו יש מיקוד אחר.

*

קראתי שכל אדם רביעי הוא חולה נפש. אז תחשוב על שלושה חברים טובים שלך, ואם הם בסדר אז סימן שזה אתה.

*

הוא חובש פאה נוכרית, וזה עושה אותו בעשר שנים יותר טיפש.

*

אם אתה רוצה שהבחור הזה יבוא בזמן, תזמין מישהו אחר.

*

המשפחה שלי כל כך ענייה, שלא יכלו להרשות לעצמם לעשות ילדים, אז השכן עשה אותי.

*

חבל לי על אנשים נמוכים. כשיורד גשם הם האחרונים לדעת.

*

רופא טוב, זה רופא שיכול להבטיח שתגיע לגיל של המגזינים בחדר ההמתנה שלו.

*

השבוע ראיתי במסעדה את הרופא שניתח אותי וראיתי שאשתו עוזרת לו לחתוך את הבשר.

*

יש רק דבר אחד יותר גרוע מרופא שלא מסוגל לראות דם, וזה עורך דין שלא מסוגל לראות כסף.

*

איזה זללן הבחור הזה. הוא אוכל כל דבר שלא זז. הוא גם אוכל מה שכן זז, אבל זה לוקח לו יותר זמן.

*

רציתי להיות אתאיסט אבל אין שם מספיק ימי חופש.

*

יש כל מיני סימנים לכך שאתה זקן. למשל, עברתי ליד בית קברות ושמתי לב ששני אנשים הולכים אחריי עם אתים.

*

לקרוא לטלוויזיה "בידור" זה כמו לקרוא לנפילה מצוק "נסיעה".

*

החיים זה מה שקורה שאתה מחכה שהנעל השנייה תיזרק.

*

אשתי תמיד רוצה שנלך לאופרה ואני לא. אז בסוף אני מסכים להתפשר: "נלך חצי הדרך".

*

תמיד טענתי שצחוק זה התרופה הכי טובה, עד שהרופא שלי תבע אותי על זה שאני מרפא בלי רישיון.

*

אשתי לוקחת אותי הרבה לאופרה, אז למדתי לנחור באיטלקית.

*

פעם הכרתי דייג עם יד אחת. היה לו כל כך קשה להראות איזה דג הוא דג.

*

לפעמים אני שואל את עצמי: איפה הורים היו שמים את הציורים של הילדים לפני שהמציאו את המקררים?

*

ההורים של החבר שלי היו מאוד חכמים. הם קנו לו סוללות שהיה כתוב עליהם: "לא כולל צעצוע".

*

שלוש פעמים נכשלתי במתמטיקה. עוד פעם אחת וזה יהיה חמש.

*

אשתי מרשה לי לאכול ארוחת בוקר במיטה, בתנאי שאישן במטבח.

*

הייתי כל כך חכם, שהמורה שלי היה בכיתה שלי שלוש שנים.

*

העיירה שלנו היא כל כך שקטה, שהתביעה היחידה שהייתה בבית המשפט היא שמישהו תבע את השכן שלו שהעשב שלו מרעיש כשהוא גדל.

*

התנועה כל כך גרועה היום שמי שרוצה להישאר בבית צריך לצאת שעה קודם.

*

בעיירה שלנו היו מגיעים למשחק כדורגל כל שבוע 500 צופים, ובימים שהשחקנים היו באים, היו אפילו יותר.

*

הגברת הזאת כל כך התאמצה לשמור סוד, עד שנאלצה להיעזר בעוד 12 איש.

*

שודד נכנס למסעדה סינית ואומר: "תן לי את הכסף!" אז הסיני שואל: "Take Away?"

 

אני לא יכול לסבול אוויר נקי. אצלנו בעיר אתה לא נושם משהו שאתה לא יכול לראות.