התנ"כנחים – ממש לא לילדים
במקאמות הנפלאות שלו, אפרים לא רק שלא השמיט את הדברים הקשים, אלא אפילו הדגיש אותם
במקאמות הנפלאות שלו, אפרים לא רק שלא השמיט את הדברים הקשים, אלא אפילו הדגיש אותם
… היא לא אהבה את האיורים, ואז במקרה נכנס מייקל פורמן, שהיה כבר מאייר ידוע, והשאר היסטוריה…
כשהתחלתי את הקריירה שלי, הסטריאוטיפ היה כלי עבודה שנזקקתי לו באופן כמעט יום-יומי.
"כתבתי את הדברים כפי שאני רואָה אותם, בעין דומעת חצי מצחוק וחצי מבכי, כי המציאות שאנו חיים בה היא חצי טרגית חצי קומית".
חשוב לי להיווכח שבזמן שהוא מדבר הוא גם חושב.שזה בדיוק מה שמבדיל בין הרצאה לדקלום.
כמעט כל המאיירים התאהבו בגבעול. רק מעטים, ציירו אותו כגבעול שאי אפשר אפילו לטפס עליו
ברשומה הזאת בחרתי להראות פרשנויות והרחבות חזותיות של אחד הטקסטים הקשים שנכתבו אי פעם.
בדומה ל"תור הזהב" של האיור האנגלי, גם האמריקאים נתנו שם כזה לתקופה – בערך בין השנים 1917-1865
בחרתי בדרך השנייה, ובסופו של דבר זה היה הספר שהשקעתי בו הכי הרבה רעיונות.