הערה: המאיירים שאציג הפעם הם על פי בחירתי ונעדרים מהם בעיקר כמה שכתבתי עליהם בהרחבה בעבר, כמו למשל ארתור שיק, אדוארד גורי, ביל שארמץ, דון פרימן, ויליאם ואלאס דנסלו, וונדה גאג, ז'ול פייפר, סול סטיינברג, דוקטור סוס, אל הירשפלד, רוברט אוסבורן, רוברט מקלוסקי, רוקוול קנט ונורמן רוקוול.
*
בשונה ממקומות אחרים, בארצות הברית הציור והאיור התחילו בערך באותו זמן. ואם האיור נשען על הישגי האמנות, אז האיור האמריקאי נשען בעיקר על הישגי הציור האירופי. והאיור, בעיקר בגלל שהוא קשור לטקסט, מושפע באופן טבעי מהאיור האנגלי. ובהתאם לכך. בנוסף לכך וכנראה לא במקרה, חלק מחלוצי האיור האמריקאי הגיעו מאנגליה.
חלק מהמאיירים שאציג כאן נולדו עוד לפני מלחמת האזרחים, והמשותף להם הוא מה שהיום אפשר לכנות "החלום האמריקאי".
בדומה ל"תור הזהב" של האיור האנגלי, גם האמריקאים נתנו שם כזה לתקופה – בערך בין השנים 1917-1865. מדובר בתקופה שבה השתכללו טכניקות ההדפסה, ובארצות הברית הייתה התפתחות עצומה בענף הדפוס וההוצאה לאור. וכמובן, כמו באירופה, ניכרת השפעת הצילום.
החינוך הביא קוראים רבים וסקרנים, שעדיין לא נכבשו על ידי הקולנוע והטלוויזיה.
הראשון שאציג הפעם הוא מאייר ותיק מאוד – פליקס אוקטביוס קר דארלי (1888-1822). הוא היה אוטודידקט ואייר לקלאסיקות רבות, ביניהן ריפ ואן ויקל של וושינגטון אירווינג. הוא גם אייר לגדולי הסופרים והמשוררים – לונגפלו, הותורן, דיקנס ופנימור קופר.
הוא שלט בטכניקות רבות. הנה שני איורים שלו:


גם המאייר הבא נחשב לאוטודידקט. שמו פאלמר קוקס (1942-1840). הוא נולד בקוויבק למשפחה ממוצא סקוטי. בגיל 35 עבר לארצות הברית, ובעיני האמריקאים הוא אמריקאי למהדרין. קוקס הוא מחלוצי ההומור באיור האמריקאי. הוא הצליח ביותר כאשר כתב ואייר את סדרת הבראוניז, שהייתה מושפעת מאגדות סקוטיות. הנה שתי עבודות שלו:


האמן הבא הוא פרדריק דילמן (1935-1847). גם הוא לא נולד באמריקה אלא בהאנובר שבגרמניה, ובילדותו עבר עם המשפחה לארצות הברית. הוא התפרסם והצליח כצייר, ואם אתם שואלים אותי הוא היה בין אלה שייבאו את הקיטש האירופי לארצות הברית.

אבל גם הוא אייר לכמה סופרים ומשוררים ידועים, כמו ג'ורג' אליוט, טניסון והותורן.

המאייר הבא שמו אדווין אוסטין אבּי. הוא אמנם נולד בפילדלפיה (1852), אבל אפשר לכנות אותו שגריר האיור השייקספירי בארה"ב. הוא בילה שנים רבות באנגליה ונדמה לי ששם גם מת בשנת 1911.
הנה שני איורים שלו:


המאייר הבא הוא אולי הידוע ממאיירי התקופה באמריקה. שמו הווארד פייל (1911-1853). בעבר כתבתי עליו לא מעט. הוא יליד פילדלפיה ונחשב לסופר ומאייר בעיקר של אגדות, שאת חלקן אסף ואת חלקן כתב או שכתב.
לדעתי הוא אחד המאיירים הגדולים של תקופתו, שהצליח לשלב ידע אקדמי ואנטומי עם הומור וקומפוזיציות נועזות ועיצוב בהשפעת ויליאם מוריס ותלמידיו.
הנה כמה איורים שלו:





וכעת למאייר עם שם קצת מסובך – מוריס ברזיל פּרֶנדֶרגאסט (1924-1859). אצלו אפשר לראות עוד ניסיון להעביר את האיכויות האירופיות, במקרה זה הצרפתיות, לאמריקה.
הוא למד אמנות בפריז והיה מושפע מהפוסט אימפרסיוניזם, אבל פה ושם עשה גם כמה אקוורלים נפלאים, כמו זה:

והנה עוד עבודת ציור אופייניות:


ומשהו מיכולת העיצוב שלו:

את המאייר הבא אני אוהב במיוחד, למרות שרוב החוקרים לא מתייחסים אליו ברצינות. בעבר הקדשתי לו יותר מרשומה אחת. שמו פיטר ניואל (1924-1862), או בשמו המלא פיטר שיף הרסי ניואל. בזמנו סיפרתי על האיורים שלו לאליס בארץ הפלאות:

וגם על הספרים האלה:

או הספר עם הציורים שאפשר להביט בהם בשני הכיוונים האנכיים:

והנה עוד עבודה שלו:

וכעת אציג לכם את צ'רלס דיינה גיבסון (Charles Dana Gibson) שנולד במסצ'וסטס ב-1867 ומת בניו יורק ב-1944.
אני לא מת על העבודות שלו, אבל יש לו השפעה עצומה על האיור האמריקאי, בעיקר כשזה נוגע לתחום היופי הנשי. הוא יצר את מה שמכנים "גיבסון גירל":


ואפילו כשצייר ציורים סאטיריים, שבהם לעג לחברה הגבוהה, הנשים הצעירות נשארות תמיד יפות:

הזכרתי אותו גם כאן.
אני מודה שלא מצאתי הרבה נשים מאיירות בתקופה ההיא. אבל אסיים בכל זאת באחת – פגי בייקון (1987-1895). מכיוון שהיא האישה היחידה ברשומה, אביא גם דיוקן שלה:

והנה כמה פרטים עליה:
היא למדה בבית הספר לאמנות יפה בניו יורק וב-ASL, עם ג'ון סלון, ג'ורג' בלוז ואחרים. היא איירה ספרים רבים, ביניהם כרתו את ראשיהם – סדרה של קריקטורות של אמנים, מבקרים ואנשים מפורסמים אחרים. היא ציירה למגזינים ניו יורקר, ואניטי פייר וטאון אנד קאנטרי. לרוב היא מציירת סצנות עירוניות, בדרך כלל הצד היותר נמוך, עם נגיעות של הומור.
ברישום שלה אפשר לזהות השפעה מסוימת של בן דורה, גיאורג גרוס.
הנה כמה עבודות שלה:











שתדע שבזכותך נברתי במחילת הארנב על הבראוניז של פאלמר קוקס
וקראתי אותו [ כמעט את הכל] בפרוייקט גוטנברג , כי לא הכרתי מקודם, ושוב, בזכותך, מצאתי עוד אוצר. אז תודה רבה!