איך כותבים דני קרמן בסינית, ועוד הרבה רעיונות

לא מן הנמנע שבסין יש איזה כותב בלוגים שגילה שבעברית כותבים את השם של מאו דזה-דונג ככה:

והוא הראה את זה לקוראיו המשתאים.

זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את השם שלי בסינית:

זה היה בספר הזה:

איך בשם אלוהים הצליח המשורר והסופר מירון איזקסון לשכנע את המו"ל הסיני להוציא את הספר הזה בסינית?

כשאתה מאייר ומתבקש לאייר ספר שלכאורה אין לך מה לצייר בו, אתה יכול ללכת בשתי דרכים. האחת היא כמובן להגיד "לא תודה". והשנייה היא לא לחפש מצבים או מעמדים כדי לאייר אותם – שהרי כאמור אין כאלה – אלא לקחת מילה, צמד מילים או משפט שמישהו אומר, ולתרגם את זה לאיור.

הפעולה הזאת לא תוביל לכך שהספר יהפוך למה שנקרא באנגלית Picture Book, כלומר ספר שבו העלילה נחשפת על ידי הטקסט ועל ידי האיורים ביחד, אלא לספר עם "התחכמויות" (וכאן אני מבקש שלא תעניקו למילה "התחכמויות" גוון שלילי).

כשמירון איזקסון והוצאת הקיבוץ המאוחד הציעו לי לאייר ספר שאת העלילה שלו אפשר לסכם בחמש מילים – ילד שכותב מכתבים למורה שלו – בחרתי בדרך השנייה, ובסופו של דבר זה היה הספר שהשקעתי בו הכי הרבה רעיונות.

הילד שבספר שמו אבי, והוא מכונה אבאב. הוא מספר במכתבים בעיקר על המחשבות שלו. בעבודה על האיורים לקחתי לפעמים מילה אחת או שתיים ופיתחתי אותן לסדרה של איורים.

למשל לצמד המילים "איש מיוחד" עשיתי עמוד שלם של אנשים מיוחדים, הנה חמישה מהם:

באחד המכתבים הוא מספר שאבא שלו הוא כבר בגיל שמתווכח עם מכשירים ועם מספרים. איירתי בעמוד שבע וריאציות על הנושא:

ואם אתם רוצים לדעת איך כותבים בסינית "אישה מתווכחת עם קומקום", אז בבקשה:

מדי פעם קרא אבאב לחברתו נילי דברים שהוא כותב.

"פחדתי מהתגובה שלה", כותב אבאב. "מזל שהיא לא אמרה משפטים כמו 'זה די נחמד…' "

והנה האסוציאציות שלי למשפט הזה:

כשהוא כתב משהו על דברים שהולכים לאיבוד, איירתי שבעה איורים. הנה שניים מהם:

ואם לא הבנתם את העברית, אז הנה זה בסינית:

בין הדברים שהלכו לאיבוד היו כמובן המשקפיים של אימא:

ואז איירתי כמה איורים שקשורים למשקפיים, כמו אלה:

כאשר הוא מזכיר את המשפט "לעיניך בלבד" – איירתי את זה:

וגם את אלה:

באחד המכתבים כותב אבאב הרהורים על קולות ועל מכשירים שמחליפים את רוב היצורים, ואפילו את הקולות שלהם. אז המצאתי מכשירים כאלה:

וגם את זה:

שבסינית זה הולך ככה:

ועוד בענייני מכשירים: "אנחנו רגילים", כותב אבאב, "שהם עושים בשבילנו את העבודה".

לזה איירתי כמה איורים של מכשירים שאין להם חשק לשרת אותנו:

הנה שני רעיונות על "חלומות":

ועל ילד שחולם במכתבים:

וזה האיור האחרון בספר:

רעיונות נוספים מהספר הזה תוכלו לראות כאן.