חברוּת בספרים לילדים
אין כמעט ספר ילדים שנושא החברות לא מופיע בו
כמו סופרים רבים, גם סמי לא כותב בספר את גילו של שמעון, אבל למאייר אין את הפריווילגיה הזאת.
"השפה שבה חי אדם חייבת לשנות אותו, את כל דרך מחשבתו."
יש לי אהבה מיוחדת למאיירים שאצלם הקשר בין הצבע לקו הוא חלקי, דהיינו, שבמקומות שהצבע מסביר היטב את הדמות או הנושא, אין שום צורך בקווים.
קיפינג הכין עבורם איורים לכמה ספרים, שאומנם נועדו לנוער, אבל הם שהוציאו לו שם של מי שהביא את האלימות לאיור האנגלי
מאחר שרות הקיפה את הנושא בדעות שונות, הקורא מצא את עצמו אומר לפעמים: "הו! בדיוק מה שאני חשבתי", ולפעמים: "מעניין, על זה ממש לא חשבתי".
אנחנו, הילדים של כרכור הקטנה, אימצנו לעצמנו מקומות ועלילות מהספרים, ולא הפריע לנו לחיות זמן מה על גדות המיסיסיפי עם תום סויר או ברחובות בודפשט עם נמצ'ק ממחניים
אחרי הטיפול הנפלא של אנדרסן בצל, לא הייתי מעז בתור סופר לכתוב עוד משהו בנושא הזה. אבל רבים מאוד לא שמעו את האזהרה שלי.
אנצל כאן את המפעל הזה, כדי להציג בפניכם מאיירים וספרי ילדים מvתקופה שcv חבריי ואני למדנו איור בבצלאל.
כמי שמייד בוחן ואפילו שופט, החלטתי שיש לו, לג'ון ברנינגהם, יכולת מצוינת בשימוש בצבע, בטכניקה ובעיקר בטקסטורות.