ביום שישי, 29.3.24 התקיים במלון דן אכדיה בהרצליה אירוע לכבוד רות בונדי לרגל 100 שנה להולדתה. את האירוע יזמו בית טרזין בגבעת חיים יחד עם טלי בשן, בתה של רות.
מאחר שהשתתפתי ודיברתי בו, קשה לי לתת ציון או הערכה, אבל עדיין אני מרשה לעצמי לספר לכם שזה היה אירוע מרשים.
הנחתה אותו תמי קינברג והמשתתפים לפי סדר הופעתם היו:
פרופסור חנה יבלונקה,
שסיפרה על רות כשורדת שואה, ועל הדמיון המפתיע בין רות בונדי לאמה של יבלונקה.
הדוברת השנייה הייתה פרופסור נילי כהן,
שקשרה בין 100 שנים למותו של פרנץ קפקא ל-100 שנים להולדתה של רות. שתי הדוברות היו מרתקות.
לאחר ההפסקה דיברתי אני על הצד העיתונאי של רות, ובעיקר על השבועון “דבר השבוע” בימים שרות כתבה בו והעורך המיתולוגי היה אהד זמורה המנוח.
אחרונות דיברו טלי בשן ובתה כרמל נצר, שחקנית וקומיקאית:
השתיים סיפרו על רות בחן ובהומור והביאו כמה אמירות שלה, אמירות שהן סוחבות איתן עד היום. הנה כמה:
- משעמם רק לאנשים משעממים.
- מי שיש לו אופי, שישלם.
- השואה זה לא תירוץ.
- רק לא רחמים עצמיים.
- מי שצנוע, בטוח שיש לו סיבה.
באחת הרשומות האחרונות כאן הצגתי איורים רבים שאיירתי בשנות ה-70 לרשימות של רות בונדי ב”דבר השבוע”.
הפעם אוסיף ואביא כאן עוד איורים מהרשימות של רות, אבל הרבה פחות מאז, לאחר שקיבלתי כמה הערות על אורך הרשומה הקודמת…
בסבב הזה של האיורים הצלחתי לצערי למצוא רק שישה קטעים מתוך הרשימות של רות. את השאר אני מביא כאן ללא ההקשר של הטקסט.
הנה איור שלי לרשימה על תורתו של דרווין ואיך מתייחסים אליה היום:
והנה קטע מהרשימה:
רות עסקה הרבה בדעות וניסתה להבין מה גורם לבני אדם לשנות את הדעות שלהם. הנה האיור שלי:
והנה קטע מהטקסט של רות:
אינני זוכר את שם הרשימה שלה איירתי את האיור הזה:
אבל נראה לי שרות כתבה שם על ההשפעה שיש לעולם הפרסום על השפה ואולי בכלל על החיים שלנו. הנה קטע:
באירוע בדן אכדיה כמעט כל הדוברים הזכירו את היחס של רות לשפה העברית.
הנה קטע מהספר של רות שברים שלמים, על ההתמודדות שלה עם העברית:
הנה האיור שלי לרשימה:
והנה קטע מהרשימה:
בשלב מסוים ניסינו רות ואני להוציא ספר ילדים שעסק בביטוי חזותי של מילים עבריות, אבל לא מצאנו מו”ל שהתעניין בספר כזה.
רות כתבה הרבה על עיתונות ועיתונאים וגם הוציאה בשנת 1992 את הספר הזה:
הנה אחד האיורים שלי, שגם הופיע בספר:
והנה קטע של רות מאחת הרשימות בהן כתבה על עיתונות:
הנה עוד איור שלי שקשור לעיתונות:
אם תשימו לב, בכל פעם שציירתי באיור דף של עיתון, שיבצתי בו שמות של חברים שלי. הפעם יש רבים:
לאון הופר (חבר מהצבא), מאיר פלבסקי (גם הוא חבר מהצבא, עליו השלום), שלמה ניצן, חיים באר, לאן נעלם דניאל וקס (מחווה לחברי אברהם הפנר), אריק קרמן, בן דודי ושותפי, שהיה אז נגן בללייקה נפלא והיום הוא בונה כלי נגינה, ואסתי מיצנמכר, חברה.
גם לאיור הזה אין לי טקסט מלווה.
הנה קטע סיום של רות מהשיחה שעסקה בחשיבות המכונית בחיינו:
והנה האיור שלי:
ולסיום עוד תשעה איורים לרשימות של רות שלא מצאתי את הטקסטים הרלבנטיים אליהם:
תגובות פייסבוק