פילים ומילים – בין משחקי מילים לנונסנס

שניהם היו משוררים שכתבו בעברית, ושניהם כתבו גם יצירות לילדים.

זהו אביגדור המאירי:

וזהו אברהם שלונסקי, שהיה צעיר מהמאירי בעשר שנים:

מי שצייר את הפורטרט של הזה הוא אריה נבון. אמן נפלא, קריקטוריסט, מאייר ומעצב תפאורה ומעל לכל – צייר.

שניהם, גם המאירי וגם שלונסקי, כתבו לילדים על פילים, ובשני המקרים מי שאייר את הפילים היה אריה נבון.

על הספר חוכמת הבהמות כתבתי כאן כמה פעמים.

זהו ספר הנונסנס הראשון שנכתב בארץ ישראל, והיו רבים מילדי הארץ שלקח להם זמן רב להתרגל להומור שלו.

הנה כך למשל מתחילה הרשימה על הכלב:

וכך היא מסתיימת:

והנה כמה שורות מהרשימה על החתול:

והנה הרשימה על הפיל:

והנה הפיל שאריה נבון אייר:

אם אני לא טועה, זה היה הספר הראשון שאייר נבון. הספר ראה אור ב-1933 ואריה נבון היה אז בן 24).

ומכאן, מחלוץ ספרי הנונסנס, נעבור לשלונסקי, אשף המילים.

גם על מיקי מהו של שלונסקי כתבתי כמה פעמים בבלוג שלי.

סיפרתי שבהיותי תלמיד בבצלאל עשיתי סדרת איורים למיקי מהו. אלה היו חיתוכי לינול צבועים ביד:

– איורים מסודרים ומתוכננים, כמעט היפוכם של האיורים של אריה נבון שעליהם גדלתי, בהם היו כמה שבעיניי הם יצירות מופת של האיור הארץ-ישראלי:

ושם, במיקי מהו בפרק העשירי, מעניק שלונסקי את תפקיד השופט לפיל. הנה כך כתב שלונסקי:

כבר כתבתי בעבר את דעתי בקשר לחריזה, וטענתי שלשלונסקי היה הרבה יותר קל לחרוז לילדים מאשר ליהונתן גפן או לאפרים סידון.

בחרוזים מפרק י' במיקי מהו תראו שיותר ממחצית המילים שבהם משתמש שלונסקי לחריזה לא היו נכנסות לספר ילדים היום.

לחורזים של היום אין את האוצר שעמד לרשותם של ביאליק, שלונסקי ואפילו אלתרמן.

נראה מי יעז היום לחרוז בספר ילדים כך:

אז בפרק י' של מיקי מהו מעמיס שלונסקי על הקוראים הקטנים ערימות של משחקי מילים.

את המשפט הבא היינו, אהרן שמי חברי ואני, מצטטים מדי פעם, כמו עוד מרגליות שזרק לנו שלונסקי:

הנה הפרק כולו:

והנה הפיל הנפלא של אריה נבון מהספר מיקי מהו:

ואחרי שהצגתי את אשף הנונסנס ואת אשף המילים, אני מבקש להראות עוד שלוש יצירות של משוררים שכתבו לילדים על פילים.

הראשון הוא נתן אלתרמן, והקטע הוא מתוך הקרקס מהספר התיבה המזמרת. כלומר זה לא ממש נכתב לילדים.

בניגוד לשני קודמיו, אלתרמן מתאר לנו את פילי הקרקס באופן ריאליסטי, ובדרך שהיום, כשברוב הקרקסים כבר אין פילים וחיות אחרות, זה לא היה עובר.

הנה הקטע הראשון מפרק ט', פלאי הפילים:

בשמו של הפרק ממחיש לנו אלתרמן שגם הוא לא קוטל קנים כשמדובר במשחקי מילים.

והנה האיור של צילה בינדר מהספר התיבה המזמרת:

וכך מסתיים הפרק:

גם כאן תראו שאלתרמן השתמש לצורך חריזה במילים שהיום חרזן לילדים לא יעז להשתמש.

ולאחר אלתרמן, הנה הפיל של לאה גולדברג:

לא מזמן הראיתי אותו כאן.

יש פה איור של אריה נבון וגם איור שלי.

(למה לא ציירתי לפיל שוט?)

והקטע האחרון הוא מהספר הזה:

עם איורים שלי: