איורים לחיים כמשל
כשנפל לידי הספר הזה נתגלתה לי הפתעה נעימה…
"באנברי הפך את פדינגטון מ'אאוטסיידר תמהוני' ל'ילד של כולנו'."
אני מרגיש שאני מצליח באיור כשאני נוכח שבעצם הוא עומד גם בפני עצמו כקריקטורה.
יכולת הסגנוּן הנפלאה שלו והדרך שבה הוא מפרש דיוקנאות בקו שלו, מעוררים בי קנאה עזה.
מה עשה אורן? פנה למשרד החוץ, והללו פנו אליי וביקשו שאציג בניגריה תערוכה של ציורים לספרי ילדים.
עוד לפני שפרץ לחיינו זורבה היווני, היה לנו שתיין אחר טורף חיים, אבל צרפתי
כשאני מגיע לצייר עצים, שיחים ופרחים, אני בעצם מפסיק לחשוב ומוציא משולי הזיכרון החזותי שלי את מה שאני מכיר ומה שכבר ציירתי, כלומר החלק היצירתי שלי כמעט משתתק.
אציג כאן את כל הספר, כשבכל עמוד ניסיתי לתאר מה עבר לאבנר בראש כאשר אייר את האיור.
לא יודע אם הייתי נוהג כמו הילד שצעק שהמלך עירום. כנראה שהייתי חושש למעמדי בחברה. אבל הייתי ילד שתמיד חיפש בעיות בסיפורים שקראתי.
כשהייתי ילד קטן אמרתי לעצמי: ציור יפה, אבל איך מצליח נחום לעשות בציור אחד קווים שלפעמים הם עבים ולפעמים הם דקים?