עם צמחייה אף פעם לא הסתדרתי

ברשומה הקודמת על חמור עף של אבנר כץ הזכרתי איך אבנר מתייחס לעצים שלי, ולכן החלטתי להעלות מייד אחריה את הרשומה הזאת:

ככל שאני מזדקן, אני מגלה את כל החסרונות שלי כמאייר.

והפעם אני רוצה להתוודות ולספר לכם מה קורה לי כשאני צריך לצייר עצים, שיחים, יערות וכל סוג של צמחייה.

אבל לפני שאראה לכם את הכישלונות שלי ואת הפתרונות הבנאליים שלי בתחום הצמחייה, אני מבקש להראות לכם איך מאיירים אחרים מתמודדים עם הנושא הרחב הזה, ובעיקר אציג את המאייר מרק מז'בסקי:

בזכות האיורים הנפלאים שלו, שגיליתי רק לאחרונה, הבנתי את המורכבות של הנושא הזה, שאני כמאייר לא יודע להתמודד איתה ובעצם כמעט לא מודע לה.

כמה מילים על הבחור הזה: בראיון איתו הוא מספר שכילד היה צריך לפעמים בכוח להרחיק אותו מהציורים כדי שישחק קצת בחוץ. הוא הושפע משל סילברשטיין, אדוארד גורי וטומי אונגרר. כשהוא אומר משפט כמו: "לעיתים קרובות אני מבין דברים טוב יותר על ידי זה שאני מצייר אותם", אני מזדהה איתו (פרט לציורי צמחייה…).

הנה כמה איורים שלו שמתארים צמחייה:

כשאני מגיע לצייר עצים, שיחים ופרחים, אני בעצם מפסיק לחשוב ומוציא משולי הזיכרון החזותי שלי את מה שאני מכיר ומה שכבר ציירתי, כלומר החלק היצירתי שלי כמעט משתתק.

כשאני רואה איך אורה איתן למשל מציירת עצים,

אני מבחין, בקנאה, שהיא מעניקה לעצים תשומת לב כמו לבני אדם למשל.

הנה, תראו איזה יער נפלא מצייר למשל המאייר הצרפתי גרגורי סולוטארף:

תראו כמה מחשבה וגיוון יש בעץ הזה – עץ אחד בסך הכול- של המאייר האנגלי פטריק בנסון:

או אצל אחד הגדולים, קוונטין בלייק, שמצליח למצוא המון גוונים של "קו מקושקש", שהוא הסמל המסחרי או השפה של בלייק, כדי שלעין של הקורא יהיה מעניין לשוטט באיור:

בדקו היטב כמה סוגי צמחייה הוא מצליח להעביר בציור הזה…

מי שבניגוד לבלייק מסגנן מאוד את האיורים שלו הוא אורי שולביץ, המאייר האמריקאי-ישראלי. בספר אווז הזהב, שיש בו מחווה לקוביזם, יש יער שמאויר ככה:

היתרון, שאפשר לקרוא לו גם חיסרון, שאני מרגיש מול עצים, זה שאני יכול להיות "חופשי" יותר בציור כי, כולה מדובר בעצים ולא בבני אדם. כמו באיור קצה היער הזה בספר האריה שאהב תות: