החלילן מהמלין גרסת בראונינג. ואיך קייט גרינאווי מגדירה הרמוניה
ב-12 בספטמבר מצאתי את עצמי (לאחר שחיפשתי את עצמי שנים) בשכונת מרילבון בלונדון, ברחוב וימפל ליד מס’ 50. זה הבית שבו הייתה גרה אליזבת בארת בראונינג.
ב-12 בספטמבר מצאתי את עצמי (לאחר שחיפשתי את עצמי שנים) בשכונת מרילבון בלונדון, ברחוב וימפל ליד מס’ 50. זה הבית שבו הייתה גרה אליזבת בארת בראונינג.
ריצ’ארד ניוטון הוא קריקטוריסט אנגלי די נשכח. הוא מת בגיל 21 והיום הוא חבוי קצת בצילם של גדולי הקריקטוריסטים האנגלים הגדולים של העידן הג’ורג’יאני, ג’יימס גילראי ותומאס רולנדסון.
מדי פעם אני מזכיר כאן ובמקומות אחרים שפעם היה מוסף סאטירי בשם דבר אחר, שהתחיל את חייו בדבר וסיים אותם בידיעות אחרונות.
רוב המידע שאני מביא ברשומות על מאיירים של ספרי ילדים הוא מידע אישי, ולכן הוא בעיקר על המאיירים האנגלים. הפעם אנסה להציג משהו מהאיור הקלאסי הרוסי לספרי ילדים.
כמובן שאנחנו זוכרים אותם כזוג – מילן ושפארד, אבל בתערוכה מראות לנו האוצרות ששפארד לא היה היחיד שאייר את פו הדוב
קרא עודברשומה שהעליתי פעם, שעסקה בביטויים ארמיים, העליתי את התהיה הבאה: “מי שהופך מילים אנגליות לעברית, כמו ‘הומלס’ למשל, הוא חוטא בלע”ז כלפי העברית. לעומת זאת שמרבה להשתמש בביטויים בארמית, נחשב לידען בעברית ואינו מואשם בנוכריות.”
הספר רודולף התנין מכרכור, שראה אור לפני כמה שבועות בהוצאת עם עובד, הוא הספר העלילתי הראשון שכתבתי וציירתי לילדים, ללא שותפים.
אריך קסטנר, שכנראה לא היה האיש הכי נחמד בגרמניה, אמר על ולטר טרייר: “הוא הפיץ שמחה בכל מקום שאליו הגיע עם הצעצועים שלו…”
הרעיון לכתיבת הרשומה הזאת בא לי כשקיבלתי את הספר הזה של אומברטו אקו:
וכל מה שלא ידעתם על משפחת ניקולסון, ובעיקר על ויליאם. ככל שהעולם מגיע למסקנה שבני האדם הם באמת שווים, כך קשה לנו יותר לקבל יצירות שבעבר נחשבו ליצירות פורצות דרך בתחום שוויון זכויות.
קרא עוד