תומס פרסי, אלתרמן והדרקון

באחת הרשומות שבה תיארתי את המועדון הספרותי של סמואל ג'ונסון במאה ה-18, הזכרתי את דמותו של תומס פרסי (Thomas percy)

פרסי, שחי בין השנים 1729-1811 היה בוגר כרייסטצ'רץ' קולג' באוקספורד. הוא כיהן כשלושים שנה ככומר ובתקופה מסוימת היה הכומר של המלך ג'ורג' ה-3.

יום אחד ביקר אצל חברו המפרי פיט וראה שם ערימה של ניירות שהמשרתת הייתה מבעירה בהם את האש באח. הוא הצליח להציל חלק גדול מהם והם היו הבסיס לספר הזה:

זהו אוסף של בלדות ושירים פופולאריים, שראה אור בשנת 1765.

הספר כלל כרכים וקובצו בו 180 בלדות מתקופות קדומות, כולל כאלה שנכתבו בהשראת שייקספיר.

למרות שהמשמעות המילולית של המילה "בלדה" היא שיר שמלווה מחול, ההגדרה המקובלת היא "שיר זמר שיש בו סיפור מעשה".

הספר של פרסי נחל הצלחה עצומה שלא היה דומה לה בימיו. חוקרי השירה יודעים לספר שהייתה לו השפעה על השירה הרומנטית הבריטית ובעיקר על קולרידג' וורדסוורת.

בשנת 1962 יצא בישראל הספר הזה:

נתן אלתרמן תרגם 26 בלדות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד מתוך הספר של פרסי והוסיף גם הקדמה מלומדת.

קשה לי להסביר עד כמה אהבתי את הספר הזה, וזה היה כמעט עשר שנים לפני שנסעתי בפעם הראשונה ללונדון. אבל הבלדות האלה ובעיקר שלושה בני עורב שהכרתי מהביצוע הנפלא של אלפרד דלר, היו אחת הסיבות למשיכה שיש לי ללונדון ולתרבות האנגלית.

בחרתי להביא כאן בלדה אחת מהספר הזה ולאייר אותה. מדובר בהדרקון מוונטלי, בלדה אנגלית ידועה שפרסי גילה ונחשבת למעין פרודיה על שיר ידוע, שירת סר בוויס. עד היום אני זוכר אותה בעל פה.

וכמובן שמדובר במלחמה של גיבור מקומי עם דרקון.

וכאן ארשה לעצמי להוסיף כמה דברים על דרקונים.

למרות שג'ורג' (גורגיוס) הקדוש, זה שלו מייחסים את המלחמה עם הדרקון, קבור (או לפחות ראשו) אצלנו בלוד, וגם האירוע האגדי שבו הוא הורג את הדרקון מתרחש לגמרי במזרח התיכון, הצלבנים האנגלים ניכסו אותו די מהר וג'ורג' הפך להיות הקדוש של אנגליה.

כאן הוא הסמל של ה City של לונדון.

אגב, יש עוד כמה ארצות שמשתמשות בו כקדוש שלהן. בכל מקרה, מאותו הרגע הדרקון הפך להיות יצור אהוב והתחיל לככב בשירה, בספרות וכמובן בספרי הילדים באנגליה.

ילד אנגלי יודע בדיוק איך נראה דרקון, וחלק מהם גם זוכרים שראו דרקונים בגן החיות.

בספר המוער שלושה בסירה אחת, בהערה הראשונה לפרק 14, אני מספר את הסיפור הזה:

ואז אני מביא את קוראי לפאב הנפלא ג'ורג' והדרקון בוורגרייב:

והנה הציור הישן של ג'ורג' שותה את הבירה:

וזה הציור החדש:

קנת גראהם, האיש שכתב את הרוח בערבי הנחל, כתב ספר קטן וחביב:

הדרקון הסרבן.

את הספר אייר ארנסט שפארד המצוין, והנה כמה איורים שלו משם:

גם לטולקין יש ספר מפורסם על האיכר ג'יילס מהכפר האם:

גם בספרי הילדים בארץ, הדרקונים פופולאריים מאוד.

במהלך 63 השנים בהן אני מאייר, איירתי דרקונים רבים. למשל בספר הזה:

הנה שני איורים מתוכו:

אז אפשר לומר בהחלט שא. אני אוהב לצייר דרקונים וב. ארנסט שפארד השפיע עלי מאוד.

ונחזור לדרקון מוונטלי.

שימו לב לחריזה הנפלאה של 12 הבתים של השיר: בכל בית יש שמונה שורות, ובשורות השלישית, החמישית והשביעית יש גם חרוז פנימי. כך זה במקור (בערך…):

בספר בעברית משובצים כמה חיתוכי עץ עתיקים. הנה שניים מהם:

הנה כל הבלדה, בתרגומו של אלתרמן, עם איורים שהכנתי במיוחד לרשומה הזאת:

אבל אני לא יכול לסיים בלי לספר לכם כמה דברים שבעיני הם חשובים.

עם כל העונג שהתרגום של אלתרמן גרם לי ולבני דורי, אי אפשר להסתיר את התופעה שהייתה קיימת בשנים ההן:

מי שתרגמו אז את מבחר הספרות, משפות שונות, לא טרחו לספר לקוראים כמה שונה התרגום מהמקור, וברבים מהמקרים מדובר בעיבודים מאוד חופשיים.

במקור האנגלי הדרקון מוונטלי הוא ארוך מהתרגום שעשה אלתרמן (במקור יש 19 בתים ובתרגום רק 12). ולמרות הכישרון הנפלא של אלתרמן והדיוק בחריזה (בחריזה הפנימית בשורות השלישית, החמישית והשביעית הוא הקפיד יותר מאשר במקור!), אלתרמן גם ריכך לקורא העברי את המסר.

אלתרמן כותב שכל הארץ נהרה לקרב, וביקשה ממור, איש מור-הול, לגאול אותם. ואילו במקור יש בית כזה

These children, as I told, being eat,

Men, women, girls, and boys,

Sighing and sobbing, came to his lodging,

And made a hideous noise;

"O save us all, More of More-hall,

Thou peerless knight of these woods;

Do but slay this dragon, who won't leave us a rag on,

We'll give thee all our goods."

הילדים האלה, כפי שסיפרתי לכם, שנאכלו,

גברים, נשים , בנות ובנים,

נאנחים ובוכים הגיעו לביתו

והקימו רעש נורא.

"הו, הצל את כולנו, מור ממור-הול,

אביר היערות שאין שני לו.

אם רק תשחט את הדרקון, שאינו מותיר לבוש על גופנו,

ניתן לך את כל אוצרותינו".

האם אלתרמן חס על נפשו העדינה של הקורא הישראלי והחליט לרכך את הקטע המקאברי?

ועוד משהו. הדרקון מוונטלי הפך להיות מושג בתרבות האנגלית, ולא רק בגלל מה שכתב אלתרמן לפני הבלדה:

הוא הפך להיות מושג גם בגלל ההקשרים הרבים שהאנגלים מכירים, למשל:

לפי הפרשנות של פרסי מדובר באירוע מהמאה ה-16, במלחמה של עורך דין בשם מור באחד מהאצילים שניכס לעצמו רכוש של הציבור. והיו לזה עוד כמה פרשנויות.

ב-1737 כתב מישהו בשם קארי (Carey) ליברטו לאופרה בורלסקית שנקראת הדרקון מוונטלי. האופרה הייתה סאטירה גם על הממשל של רוברט וולפול אבל גם על האופרות שהיו אז. האופרה הייתה הצלחה ענקית אבל מוצגת רק לעתים רחוקות.

בשנת 1892 כתב סופר בשם אואן ויסטר (Owen Wister) רומן בשם הדרקון מוונטלי:

ספר קומי שזכה להצלחה גדולה.

בתרגום של אלתרמן אין תיאור מדויק של השריון של מור:

This being done, he did engage

To hew the dragon down;

But first he went, new armour to

Bespeak at Sheffield town,

With spikes all about, not within but without,

Of steel so sharp and strong,

Both behind and before, arms, legs, and all o'er,

Some five or six inches long.

משתם העניין הוא היה עסוק

בהכרעות הדרקון לארץ

אך קודם כל הלך

לקנות שריון חדש בשפילד.

מכוסה  דרבנות, לא בפנים אלא בחוץ,

מפלדה כה חדה וחזקה,

גם מלפנים וגם מאחור, בזרועות, ברגליים ומכל עבר,

חמישה או שישה אינצ'ים אורכם.

מכיוון שזה קורה לא רחוק מהעיר שפילד, שכבר אז הייתה ידועה במוצרי הפלדה שלה, בכניסה לבית העירייה של שפילד תוכלו לראות את התבליט הזה:

שבו נראה מור נלחם בדרקון.

והנה הבלדה במקור.