שלושת הקופים – מזרח ומערב

לפני שבועות אחדים שלחה לי בתיה, אלמנתו של חברי יורם טהרלב נוחו עדן, את הצילום הזה:

בו נראים יורם, יהודה אטלס ואני בדמות שלושת הקופים.

ואז החלטתי להכין רשומה על שלושת הקופים והתחלתי לאסוף חומרים, אבל לא ידעתי במה לפתוח.

לפני ימים אחדים ראיתי בעיתון "ידיעות אחרונות" איור של המאיירת (והעיתונאית) המצוינת דניאלה לונדון דקל:

אני אוהב את האיור ומסכים למסר, למרות שהקוף הזה שמכסה את פיו אמר הרבה שטויות לאחרונה והקוף האמצעי שמע הרבה, בעיקר את זה הימני. זה שמשמאלו, שגם הוא רואה, בעיקר רואה שאיש לא חוסם את דרכו של פושע לממשלה.

אבל האיור הזה נתן לי פתיחה הולמת לרשומה.

שלושת הקופים האלה, אותם תוכלו למצוא אותם במקדש טושו-גו-בניקו ביפן, נקראים "שלושת הקופים החכמים":

ויש להם גם שמות:

הם נוצרו במקור כדי להעביר מסר חיובי, והוא תמצית ההתנהגות לפי קונפוציוס: אל תסתכלו במה שסותר את ההגינות; אל תקשיבו למה שסותר את ההגינות, ואל תדברו דברים שסותרים את ההגינות.

אם תחפשו ברשת פרטים על שלושת הקופים, תגלו שיש עוד כמה מקורות ואגדות, שכמובן יבלבלו אתכם. אבל כמו שקורה לא פעם, כאשר רעיונות עוברים מתרבות לתרבות, המסר שלהם משתנה. בתרבות ה"מערבית" שלושת הקופים אינם "חכמים", ולמעשה הם מייצגים משהו שלילי, כמו באיור של דניאלה וכמו בקריקטורות ואיורים רבים. אבל מה שיפה בדוגמאות חזותיות, שכמותן יש הרבה בארסנל של הקריקטוריסטים, זה שאפשר להשתמש בהן לכל הכיוונים.

אם דניאלה השתמשה בקופים האלה כדי לשים ללעג את מי שהביא את הלאומנות לקיצוניות הרת אסון, אפשר להשתמש בשלושת הקופים המערביים – הלא כל כך חכמים  – גם כדי ללעוג לציבור שמתנגד לאותה לאומנות קיצונית.

הנה למשל שלושת הקופים, בדמותי, שלא רואים מספיק ולא שומעים מספיק ולכן גם לא צועקים מספיק:

ואם אתם שואלים אותי, זה קצת יותר מתאים.

ומי שמכיר את ההומור של הקריקטוריסט הממוצע, לא יופתע שיראה איור כזה:

לפעמים יש גם קוף רביעי, שהמסר שלו הוא: "אל תעשה רע", ובדרך כלל זה קוף שמסתיר את מבושיו:

ויש כמובן אין-סוף פרשנויות שקשורות לטלפון, בבחינת "אל תצייץ רע":

ויש גם את מי שחיבר את זה לכסף:

ואני אוהב גם את השילוב הזה:

במקום קופים היה אפשר למצוא דמויות ידועות אחרות, כמו אלפרד א. ניומן ב-MAD:

והיו גם כאלה:

אחד השימושים המעניינים היה זה – זהו אחד הפוסטרים שנועדו לשכנע את מי שהיה חשוף ל"פרויקט מנהטן" לא להפיץ מידע:

והיו גם אין-ספור קריקטורות ברוח זו:

והיו כמובן רבים שניצלו את השלושה כדי לבנות עליהם ספר לילדים כמו אלה למשל:

וכאן אני מגיע לאחד המאיירים הגדולים של זמננו, אותו אני מזכיר לעיתים קרובות – קוונטין בלייק האנגלי. בלייק בן ה-93 הוא המאייר היחיד בן זמננו שזכה לתואר "אמן הממלכה" (או חצר המלוכה).

האיורים שלו מוכָּרים בכל העולם, וכן גם הקשר שלו עם רואלד דאל. אבל כאן אתייחס אליו לא כמאייר אלא ככותב, שאת סיפוריו איירה מאיירת אחרת. בחייו הפרטיים בלייק הוא רווק ואין לו ילדים. אבל בספרים יש לו זוגיות נפלאה עם המאיירת אמה קריסטינה קלרק:

קוונטין בלייק היה בוחן שלה כשלמדה בבית הספר לאמנויות בצ'לסי ואחר כך היה מורה שלה ב"רויאל קולג'".

ואז, כשכתב את הספר הזה, הוא בחר בה לאייר אותו:

ההצלחה הייתה גדולה, ולכן היו לזה המשכים:

וזוהי גרסה שלי לשלושת הקופים, שהופיעה בשנות ה-90 ב"דבר אחר":

ולסיום, הנה השלושה שפתחו את הרשומה, הפעם כבני אדם:

אגב, הספסל עליו שלושתנו יושבים בצילום שלמעלה, שעליו נהג יורם לשבת, הוכרז השבוע על ידי עיריית תל אביב כאתר הנצחה ליורם טהרלב.