עוגה עוגה עוגה

הספר הזה שולח אותי לפעמים למחוזות שונים:

אחרי הכול, בשביל זה המציאו את המילים.

בפרק שבו עוסק המחבר אברהם שטאל ב"אוכל", יש קטע על המילה "עוגה":

והנה גם איור מהספר:

וזה שלח אותי לספר הזה:

בעבר כתבתי כמה רשימות שעסקו באיור של אוכל. הנה קטע מתוך אחת מהן:

"…יש משהו שממש לא הולך עם אוכל, וזה ציור ואיור. פה ושם תוכלו למצוא ציורים של אוכל, ויש גם מאיירים שמאיירים אוכל (ראו להלן). אבל כשמראים לכם אוכל בפרסומות, או כשכותבים בעיתונות אין-סוף רשימות על אוכל, כמעט שלא תראו שם איורים".

בתור מי שמגדיר את עצמו "מאייר של בני אדם", אני חלש מאוד באיור של אוכל, ובכלל זה עוגות.

בספר הזה שכתב חברי יצחק קרונזון (קוקו), יש סיפור שאני אוהב ושמו העוגה.

מסופר בו על חנות ממתקים בחיפה, שבחלון הראווה שלה הייתה עוגה, וכך מתאר אותה קוקו:

לא אגלה כאן מה קרה בסוף כשקוקו קנה פרוסה מהעוגה, לשמחת כל הרחוב. אבל בלי לגלות את הסוף, אראה רק את השורות האחרונות:

אני מכיר מאיירים רבים שתיאור העוגה היה גורם למיצי האיור שלהם להשתדל ולהעביר את קסמה לנייר או למחשב.

מצד שני יש מאיירים, כמוני למשל, שחוסר העניין שלהם באיור אוכל יגרום להם להגיד: "דווקא את זה צריך להשאיר לדמיון של הקורא" (משפט מודולרי שאפשר להגיד אותו על כל פרט בכל סיפור).

מתוך הסיפור הזה בחרתי לאייר את הסיטואציה שבה קוקו מחזיק בפרוסת העוגה, מוקף בקנאים.

בחיפוש אחרי עוגות שאיירתי, גיליתי שיש תחומים, כמו עוגות למשל, שבהם הדמיון שלי ממש לא פעיל. בדרך כלל כשאני צריך לתת מענה חזותי למילה "עוגה" זה נראה ככה:

הנה למשל העוגה לשיר עוגה עוגה עוגה מהספר המזמר:

והנה עוגה מהספר איך הקרנף קיבל את עורו מסדרת סיפורי דווקא ככה (Just So Stories) של רודיארד קיפלינג:

בארכיון שלי, במגירה "איורים לעיתונות" במעטפה "אוכל", מצאתי את האיור הזה שהוא מסקרן אותי מאוד אבל אין לי מושג למה התכוונתי עם הצימוקים האלה:

והנה שתי עוגות שאיירתי בספרים של אודטה:

ועוד עוגה מספר של אודטה, והפעם היא קצת שונה בגלל הסיטואציה:

ועוד עוגה שונה, הפעם עוגת "נישואין", סקיצה למצג בעדלאידע:

אצל אודטה, אגב, שום אישה לא קופצת מתוך עוגה. את זה למדתי מהסרטים, למשל מהסרט שיר אשיר בגשם. הנה דבי ריינולדס שקופצת מהעוגה:

הקפצת אנשים מתוך עוגות יש לה היסטוריה ארוכה, ויש שיטענו שזה התחיל ברומא העתיקה.

בשנת 1626 העניקה הדוכסית מבקינגהאם למלך צ'רלס השני ולאשתו המלכה הנרייטה מריה מתנה מקורית, גמד בשם ג'פרי האדסון, שהיה בגובה 45 סנטימטר. הנה האירוע באיור שלי:

אז דבי ריינולדס וג'פרי האדסון היו בתוך עוגה, אבל הם לא נאפו כשהיו בתוכה, היא הייתה כבר אפויה.

וילהלם בוש דאג לסיים את מקס ומוריץ שלו כשהוא הופך את השניים לעוגות ואופה אותם. עד היום זה מצחיק ילדים ולא רק ילדים גרמנים:

ונחזור כעת לספר עוגת הפלאים. קדיה מולודובסקי הנפלאה מספרת על נגר ונגרת:

שבאופן מפתיע הקיסר בא לבקר אותם:

וכשאין מה להגיש לו, מחליטה הנגרת לאפות עוגה:

* התרגום של מיריק שניר.

יש משהו קסום בשירי האגדה של קדיה. חבל שלא יצא לי לאייר עוד ספרים שלה.

מתוך השפע העצום של ספרי ילדים שעוסקים בעוגות, בחרתי להראות לכם את הספר הזה:

זאת הזדמנות להכיר לכם סופרת ומאיירת אמריקאית שאני מעריך. שמה פטרישיה פולאקו :

פטרישיה, ילידת 1944, היא אמריקאית ממוצא רוסי מצד אימה ואירי מצד אביה. כשהייתה בת שלוש התגרשו הוריה והיא עברה לגור למשך כמה שנים עם סבתא שלה, שסיפרה לה סיפורים. אחר כך היא חיה זמן מה עם המשפחה האירית של אביה. בכל מקום שמעה סיפורים שמאוחר יותר הפכו לספרים. כילדה אובחנה כדיסלקטית. היה לה מורה אחד שהאמין בה וגם הוא זכה להיות גיבור של ספר שהיא כתבה ואיירה:

היא השכילה לפרק את הביוגרפיה שלה להמון ספרים, בהם היא הפכה את סיפור חייה לאגדות מקסימות. תאמינו לי אין הרבה ספרים כאלה.

אז הספר שבחרתי, עוגת הרעם, מספר איך שסבתא שלה, "בבושקה", הצליחה לעזור לה להתגבר על הפחד. פעם, כשנשמע רעם חזק, אמרה לה סבתא: "או, זה הזמן להכין עוגת רעם, והיא חייבת להיות בתנור כשהסערה תגיע".

הדרך להתגבר על הפחד בעזרת עיסוק במשהו שאתה אוהב היא בעצם הנושא של הספר.

ולסיום, עוד כמה ספרים מתוך השפע הענק של ספרי העוגות:

וכמובן העוגה מהספר אבא עושה בושות של מאיר שלו עם האיורים של יוסי אבולעפיה הנהדר:

***