אני וביתי

הנה כך נראה הבית שלי בכרכור בשנת 1935, חמש שנים לפני שנולדתי:

וכך נראה הבית ברחוב מאפו שבו אני גר היום:

וכך נראה בית שצייר נחום גוטמן כשהייתי בן חמש, בית שנתקע במוחם של בני דורי:

ואם אתם רוצים שזה באמת יהיה בית, חשוב שמסביבו יהיו כמה ברושים.

לפני שנים רבות, כשעוד היו לי תוכניות להוציא ספרים, רציתי לשוטט בארץ, לחפש בתים מקוריים ולאייר אותם ואת הדיירים שחלמו ובנו אותם. זה היה כרוך בהוצאות גבוהות, ולא נמצאה אף הוצאת ספרים שהסכימה לממן לי את הפרויקט (אני תמיד מחפש הזדמנויות להשתמש במילה "פרויקט").

זה היה אחרי שהוצאתי את הספר הזה בשנת 1986:

שבו כתבתי את ההקדמה הזאת:

קיוויתי אז שחוסר ההשכלה שלי באדריכלות יעזור לי להתחבר לחוסר ההבנה של האנשים שבנו את בתי החלומות שלהם, וכהצהרה איירתי באייר בראש את האיור הזה:

הבנתי כבר אז שאם חבוי בי איזה אדריכל, הרי זה אדריכל פרצופים, וכדוגמה הנה כמה פרצופים שבניתי:

 

עברו חמש שנים ופנו אליי מהוצאת "ידיעות אחרונות" עם כתב יד של עפרה גלברט-אבני. הסיפור המחורז של עפרה מצא חן בעיניי מאוד, שכן הוא עסק גם בבתים וגם באלף-בית. והיום, כשהספר הזה כבר לא נמצא על המדפים, אני מרשה לעצמי להביא את כולו כאן: