עיתונות לשימוש פרטי

*הרשומה הזאת, ואני מתנצל, היא ממש פרטית.

כשאני קורא סיפורים על הבלש שרלוק הולמס אני נוכח מדי פעם איך היו מעבירים בעיתונים כל מיני הודעות פרטיות. אפילו הסרט סוזן סוזן מבוסס על המוסד הזה שאני עוד זוכר אותו.

היום, עם אמצעי התקשורת החדשים, כמעט שאין רואים הודעות פרטיות בעיתונים, וזה עושה את העיתונים עוד יותר משעממים.

כל מאייר יודע שלצייר עיתון זאת משימה משעממת.

אבל לפעמים אין ברירה.

אם חיים באר כותב במדור שלו בדבר השבוע רשימה שנושאה הוא כמות המכתבים שעיתונאים מקבלים בעקבות הרשימות שלהם בעיתון, אז ברור שיש לצייר משהו כזה:

וכדי שלא הכול יהיה סתם שורות שמדמות טקסטים, הכנסתי למשל ידיעה ש"אבנר כץ שותק", ואולי זה היה רמז שאני מחכה לשמוע ממנו.

בצילום שבראש הגיליון המצויר ציירתי את שלמה ניצן, אהרן שמי ואותי. זה היה בימים שאהרן שמי ואני עזרנו לשלמה לכתוב את הפינה שלו בטלוויזיה, שכולם כינו אותה

נו!

חברנו מוטי (מרדכי) פרידמן הוא איש רב פעלים. הוא למשל בעל מחבר של הספר הזה:

מוטי היה מתפרנס בימים הנוראים כחזן. אז גם לזה נתתי פרסום:

כשהיינו נוסעים ללונדון היינו חבריי ואני מתגוררים אצל יהודי יקר ששמו דרק ראטר (באנגלית כותבים "רוּטר"). דרק לצערי כבר לא איתנו, אבל הזכרתי אותו מכיוון שבתקופה מסוימת באמת אפשר היה לייסד אצלו את "ישראל הקטנה".

ובין המכתבים יש גם מכתב עם הכתובת האמיתית של חיים:

אני לא ממש זוכר למה ולמי ציירתי את הצילום הזה:

אבל שילבתי בו כמה בדיחות פרטיות, כולל על המסמרים החלודים, וגם את המודעה הזאת:

את האיור הזה איירתי לאחת הרשימות של אהרלה בכר, שבמשך שנים איירתי לו המון איורים:

אני חושב שזה היה כשנסגר עיתון על המשמר.

בין השאר מוזכרים באיור חבריי אבנר כץ, יהודה אטלס, עובדיה זלאייט ואהרן שמי, שאז נסע למפגן האווירי באושקוש.

וגם שלמה ניצן

ושמיל הדר

לפעמים הזכרתי פה לחברים שנעלמו לאיזו תקופה שהם מתבקשים לצלצל, כמו פה לארהלה קמינסקי:

גם באיור הבא, אף הוא למדור של אהרלה בכר, יש כמה התייחסויות לחברים:

למשל עוד בקשה לאהרלה לתת סימני חיים, ועוד כמה רמיזות לחברים:

מה התכוונתי פה באיור הזה, שבו נראה ארצ'י בנקר קורא עיתון, אני כבר לא זוכר:

הנה כמה הסברים לפרטים בעיתון:

יש שם גם מודעה לרגל תערוכה חדשה של יוסל ברגנר.

והנה שני ציורים מהתערוכה הזאת של יוסל:

גם האיור הבא אני כבר לא זוכר לאיזו רשימה הוא היה מצורף:

אני מניח שזה היה למשהו שהיה קשור לאוכל.

בכל מקרה הנה כמה פרטים עם הסברים:

גם בספרים שאיירתי הזכרתי מדי פעם חברים וקרובים.

בעבר כתבתי על זה ברשימה שנקראה "הדברים הלא חשובים נמצאים בפרטים הקטנים".

הספר הזה הוא אחד הספרים הראשונים שעשיתי יחד עם אפרים סידון:

באות א' ציירתי כמה פעמים את אבנר כץ:

בספר הזה שכתב יורם טהרלב יש כל מיני בדיחות פרטיות:

ובעיתון שבו יש ידיעה על הצונאמי המתקרב, יש גם ידיעה שמאיה וזואי נסעו לברצלונה להיפגש עם מסי. מאיה זאת בתי וזואי היא נכדתי.

מאיה גם מככבת בכל ספרי ההדרכה לערים שעשיתי לילדים. הנה כמה איורים משם: