גיניס טובה בשבילך – גילרוי טוב בשביל גיניס

גם מי שלא אוהב כמוני את הסטאוט של גיניס, ימצא עניין בכרזות הנפלאות של ג'ון גילרוי.

בשנת 1928 קיבל משרד הפרסום ס.ה. בנסון את תקציב הפרסום של גיניס. עד אז הסתפקו בגיניס בפוסטר הזה, שקשר את גיניס עם מצב רוח טוב:

בנסון שכרו את המאייר ג'ון גילרוי לאייר להם כרזות חדשות ברוח הומוריסטית.

היה ברור שלחברה שמייצרת בירה, אפיק הפרסום המתאים ביותר הוא כרזות שאפשר לתלות בעיקר בפאבים. אבל מלבד כ-50 כרזות, גילרוי אייר גם כ-100 מודעות לעיתונים.

מסע הפרסום שגילרוי המאייר הוביל בפוסטרים שלו השפיע על הפרסום של גיניס משנת 1928 עד 1960, והפך לאחד ממסעות הפרסום הכי מעניינים שלומדים אותם גם היום. הפוסטרים של גילרוי מודפסים ונמכרים לאספנים עד היום.

הפוסטרים המקוריים שהודפסו אז בשנות ה-20 וה-30 הם יקרי מציאות ונחטפים על ידי אספנים.

מי שעוסק בהיסטוריה של הפרסום יגיד לכם שמסע הפרסום של בנסון וגילרוי לגיניס הוא אחד המסעות היפים, היצירתיים, המשפיעים והמצליחים שנעשו אי פעם.

גם לפני מה שצייר לגיניס, ג'ון גילרוי נחשב לאחד המאיירים החשובים בתחום הפרסום, אבל פרט לאיורים שלו לגיניס ולחברות אחרות, גילרוי נחשב לצייר דיוקנאות מבוקש ולרשם בעל יכולת.

שלושה פורטרטים של אליזבת השנייה שצייר שרדו, ארבעה של לורד מאונטבאטן וכמה של צ'רצ'יל.

רישום בעיפרון של צ'רצ'יל בבונקר המלחמה, שגילרוי צייר, צ'רצ'יל נתן לפי השמועה במתנה לסטאלין בוועידת יאלטה, והוא שמור בארכיון של הקרמלין.

אחת הסיסמאות הראשונות שיצאו ממשרד הפרסום של בנסון בשנת 1934 הייתה: Guinness For Strength, והפוסטר הראשון שעשה גילרוי היה זה:

אחריו היו רבים.

כשביקר בקרקס ראה שם אריה ים מאזן כדור על הראש. זה הוביל אותו לאייר את הפוסטר הזה:

מכיוון שרבים ממעריצי הכרזות שלו סבורים שהטוקן הוא בעל החיים הראשון שהוביל במסע הפרסום של גינס, גילרוי מקפיד להזכיר לנו שבעל החיים הראשון היה דווקא אריה הים ורק אחר כך הגיע הטוקן שהוא היום האייקון המרכזי של גיניס.

כמעט כמו הנֵבֶל, שהוא סמלה של גיניס.

את קבוצת הטוקנים העפים עם כוסות הגיניס העביר גילרוי כבר בכל העולם:

בכל מקום שהבירה של גיניס הגיעה, הודפס ונתלה פוסטר עם הנוף הקלאסי. חלק מהכרזות לא הודפסו מעולם, מסיבות שונות, כולל רגישויות פוליטיות, למשל הכרזה הזאת:

בעקבות אריות הים והטוקנים כיכבו בפוסטרים שלו חיות רבות, ולמרות שגילרוי די הקפיד במבנה האנטומי שלהן (הוא בילה ימים רבים בגן החיות של ריג'נט פארק), החיות שלו תמיד נחמדות.

אבל היו גם כמה כמו זה, שנראו לגיניס מפחידים ולא הודפסו:

מכיוון שבכרזות היו גם בני אדם אז טבעי שגילרוי בחר לעצב דמות של שומר גן החיות, וכמובן שהוא עיצב אותו בדמותו:

אתם רואים דמיון? אני לא כל כך.

גילרוי ידע לרתום כל הצלחה בכל תחום לטובת הפוסטרים שלו, וכך החליט לעשות סדרה של פוסטרים שנקראה אליס בגיניסלנד, שזכתה להצלחה.

הקשר עם אליס נוצר כשבמשרד הפרסום סברו שגיניס הולך טוב עם צדפות, ולכן הפרסומת הראשונה הייתה זאת:

אחריה היו עוד פרסומות:

סדרה שהצליחה פחות, שחלק ממנה לא הודפס, הייתה הסדרה שהתבססה על יצירות אמנות ידועות:

בגיניס לא חשבו שאת הלקוחות שלהם צריך לחפש דווקא בקהל אוהבי האמנות. הרעיון של גילרוי היה להציג את כוס הבירה של גיניס גם כמאסטרפיס.

מעניין להיווכח שגם במלחמת העולם השנייה, ובעיצומו של הבליץ, גילרוי לא איבד את ההומור שלו וצייר פוסטרים כאלו:

ואפילו את זה:

אם כי הוא נמנע מלצייר צלב קרס על המטוס.

במלחמה הוא גם גויס לצייר פוסטרים שהדריכו את האזרחים בעורף איך להתנהג:

והוא גם צייר כמה ציורי קיר במחנות צבא.

מלבד הסיסמא Guinness For Strength היו עוד כמה סיסמאות שכיכבו אז:

Lovely Day For Guinness

Guinness Time

וכמובן הסיסמה שרואים עד היום:

My Goodness, My Guinness

כשגיניס התחילו בייצוא מאסיבי לארצות הברית, גילרוי לא התבייש להשתמש בשני הפוסטרים הכי מפורסמים באמריקה. אבל הוא הקפיד כמובן להזכיר בפוסטרים את שם המאייר המקורי.

בשנת 1962 הפסיק גילרוי את הקשר עם גיניס, ועד מותו בשנת 1985 הוא היה פעיל גם כצייר וגם כמורה.

הוא היה חבר אהוב ב"מועדון גאריק", המועדון הידוע שבו היו חברים סופרים ואמנים, שם תלויות עד היום כמה מעבודותיו.

בשנת 2008 הגיעו לשוק באופן מסתורי כמה מאות ציורים מקוריים שלו, כנראה מהארכיון הסודי של גיניס. העבודות המקוריות האלה כללו ציורי עיפרון, צבעי מים ובעיקר אוריגינלים בצבעי שמן של חלק גדול מהפוסטרים.

תוך זמן קצר הכול נמכר. את רוב העבודות קנה מיליונר אמריקאי שביקש להישאר בעילום שם.

גם דייוויד יוז, המומחה הגדול ביותר לעבודותיו של גילרוי, לא יודע מי מחזיק היום ברוב העבודות של גילרוי.

יוז כתב כמה ספרים בנושא, שהידוע בהם הוא הספר הזה:

גם יוז עצמו הוא אספן לא קטן של גילרוי, ומתפאר בעיקר בציור הזה:

גם לדעתי הוא מיוחד. זהו אחד הציורים של גילרוי שלא הודפסו. הטכניקה היא עיפרון וצבעי מים.

קראו כאן על גילרוי באתר של גיניס (אנגלית).