המילים כאיור

בעבר העליתי רשומה שעסקה בקשר שבין טקסט לטיפוגרפיה. ממנה אני מביא כאן כמה דוגמאות שישמשו הקדמה להצגת הספר שאותו אני מעלה כאן בשלמותו.

הראיתי אז את זנב העכבר המפורסם של לואיס קרול:

וכך זה נראה בכתב ידו המקורי של קרול:

הצגתי את המניפסט הסוריאליסטי:

וגם את ה"קאליגראמות" – כפי שקורא להן גיום אפולינר:

והנה גם שיר של האמן ג'ון קייג':

הראיתי גם כמה איורים שלי מהספרים שכתב נתן אלתרמן, מעשה בפא סופית ומעשה בחיריק קטן. בין השאר אלו:

הראיתי גם שירים מהספר הזה:

למשל הג'ירפה:

שאותו הפכתי לעברית:

אז היום אראה עוד דרך שבה מאייר משלב טיפוגרפיה, והפעם בספר לוכד המילים:

זהו ספרו של ז'אן פרנסואה דימון.

דימון הוא יוצר צרפתי שנולד בפריז ב-1957. הוא למד אדריכלות וציור, אבל החל מגיל 30 התרכז באיור. כמה מהספרים שלו זכו להצלחה גדולה. ביניהם:

התרנגולות בונות חומה

שביתת הכבשים

אדגר רוצה להיות לבד

אני דוב

כל כך כחול

האווז הקטן מתחיל לצעוד

את הטקסט של לוכד המילים תרגמה מצרפתית חברתי אלה, ואני מודה לה על כך מאוד.

 

לוכד המילים

ביציאה מבית הספר הבחנתי בו, מן הסתם, והוא נראה לי מוזר עם המגבעת, בגלימתו השחורה והצעיף הגדול הכרוך סביב צווארו. הייתי עסוק מדי בדיבור על משחק הכדורגל בהפסקה מכדי להבחין בו בקרבתנו. רציתי לספר לחברים על השער שיכולתי להבקיע אם רק… אם רק… אם רק לא…

הרגשתי כאילו רוח פרצים נושבת על פניי וצל קליל של ציפור חג מעל עיניי.

נו, איך אומרים את זה?

זה… אתם יודעים, כשמישהו שם לכם רגל ומפיל אתכם. זה עמד לי על קצה הלשון…

זה המקום שבו הבחנתי בו בזווית העין. הוא כבר התרחק, חשבתי שראיתי משהו בתיק הבלוי שהחזיק.

השארתי את חבריי, ובסקרנות רבה עקבתי אחריו.

הוא צעד מהר, עצר מדי פעם. העיף מבט חטוף בתיקו והמשיך בדרכו מרוצה.

הרגשתי מעט מטופש. איזו גחמה מוזרה זו לעקוב אחרי סתם מישהו!

מה נכנס בי?

עלו לי כל מיני מחשבות…

אולי הוא מעביר את החתול שלו בסתר?

בדיוק עצרתי לחזור לאחור כשהוא נכנס לכיכר. הוא התחבא מאחורי השיח. ראיתי אותו עוצר ומקשיב בדריכות לשיחה בין גברת לברוס לבין גברת ליאון, שכהרגלן אמרו דברים רעים על אדון פירמין. צחקקתי בלחש, כשפתאום הוא לכד מילה בהנף יד, שם בתיק שלו שֵׁם יפה של ציפור והסתלק, בהשאירו את גברת לברוס חסרת מילים לשם שינוי.

ראיתי אותו בהמשך לוכד מילה גסה של נהג אוטובוס, תופס שם של "מוצר פיננסי" אבוד באמצע הרחוב מידיו של מומחה למדד מניות מהמובילות בבורסה.

השק התמלא ב"נתח ארינייטה" תודות למדף באטליז, ב"דלעת יפנית" מהמשתלה, ואפילו במשפט שלם מנאום המפכ"ל בפתיחה של יריד הפסטרמה.

הלילה ירד כשחזר הביתה, בית קטן בעומקה של סמטה ללא מוצא. ראיתי חלון ששופך את אורו בקומה העליונה ואת צלו של הגנב מרקד על התקרה.

בלי לחשוב הרבה טיפסתי על עץ שעמד בסמטה.

ראיתי אותו פותח את התיק שלו ומרוקן אותו לארגז עצום מלא עד גדותיו באלפי מילים. קירות החדר אף הם היו מכוסים.

הוא כיווץ את גבותיו, חיפש בתחתית התיק והוציא בשביעות רצון מילה אחרונה, את המילה שלי "להכשיל". המסכנה ניסתה להיאבק אבל האיש הדביק אותה בידו היציבה למחברת ספירלה גדולה וצהובה.

בזינוק אחד הייתי כבר על הקרקע, נחוש לקבל בחזרה את "להכשיל" שלי.

דפקתי בדלת.

הגנב פתח לי בלי להיראות מופתע: "אה, זה אתה. בוא תראה כמה היא מאושרת".

האיש עלה באיטיות בגרם מדרגות העץ ופנה בקצה המסדרון.

עקבתי אחריו מופתע.

הוא פתח את מחברת הספירלה הגדולה הצהובה והניח אותה על השולחן, הפך כמה דפים ומסר לי אותה.

קראתי. זה היה מתוק וזה היה חם כמו נהר. המילים זלגו בזו אחר זו כאילו תמיד היו ביחד.

לפעמים הזרם התגבר. המילים בעבעו כאילו הן עומדות להתפוצץ, ולאחר מכן הכול שב להיות רגוע ושלו.

היה לנו זמן לשוטט לאורך הגדה לפני החזרה של עוד מפל זורם.

לפתע, בקצה המשפט, גיליתי את "להכשיל" שלי, נמתחת לכל אורכה, גרגר מאושר בתווך בין מילים עליזות נוספות.

אבל הן לא היו מרוצות, כך זה נראה. ובשיר, אם מילה לא מתאימה היא מיד מרגיזה את כל האחרות".

הוא כיווץ את גבותיו העבותות.

"אם לא משגיחים עליה, השירה יכולה להפוך במהרה לבלגן! למרבה המזל אני השגחתי! ולמרבה המזל היית שם!"

"אתה משורר?"

"ניתן לומר זאת".

הוא הביט בי משועשע. "יש האומרים לעיתים קרובות שאני גנב, לוכד מילים".  

הסמקתי. הוא העמיד פנים כאילו לא הבחין בזה.

"כשהמילים יוצאות מהראש

הן לא שייכות עוד לאיש,

לאף אחד.

הן של מי שלוקח אותן.

אני לוכד אותן, אוסף אותן,

את המילים המשוטטות,

המילים הסופיות בסיפור,

המילים האחרונות,

המילים הגבוהות יותר מהאחרות,

וכן את כל הקללות,

בתנאי שלא יצרמו יותר מדי באוזניים.

לעולם אין לדעת, זה עשוי להיות שימושי.

וההוכחה!" הוא אמר והצביע על "להכשיל" שלי.

חזרתי לביתי.

לא סיפרתי על החוויה לאף אחד.

למחרת הלכתי לקנות מחברת ספירלה גדולה צהובה.

גם אני מתכוון להתחיל חתיכת אוסף…